כיצד ניתן לספר לילדים שחבריהם נחטפו?
מיכל דליות השיבה לשאלה של אב שניצל עם בנו מהטבח בעוטף עזה, ותהה כיצד יספר לו על גורל חבריו • דליות: "אי אפשר להגיד זאת בלי להגיד"
המאזין ששלח שאלה למערכת התוכנית של מיכל דליות, ניצל מהטבח האכזרי בעוטף עזה. כעת, הוא תוהה כיצד לומר לבנו מה עלה בגורל חבריו. "אתה צודק, זה צריך לבוא ממך. אם הוא בן 16 אני מניחה שהוא נחשף למאורעות השבוע האחרון. הוא יודע על החטופים וההרוגים הוא בטח ראה המון סרטוני זוועה".
"אם הוא בן 16, אני מניחה שהוא נחשף כבר למאורעות השבוע האחרון. הוא יודע חטופים, הרוגים, והוא יודע על כולם שהיו סגורים בממ"ד, והוא בטח ראה המון סרטוני זוועה. אי אפשר להגיד את זה בלי להגיד את זה", הבהירה. "אתה לוקח אותו. אתה אומר לו 'תבוא רגע, שב מתוק שלי. אני רוצה לספר לך משהו נורא עצוב, נורא מטריד, אבל אתה יודע? כרגע קיבלנו ידיעה ש־X ו־Y כנראה בין החטופים".
עוד הסבירה כי "אני לא יודעת מה הבן שלך יודע, אנחנו עדיין יכולים להוסיף מידע. אין להם ניסיון בדבר הזה שנקרא חטופים, לך ולי יש סיפורים על שבי, לך ולי יש סיפורים שקראנו על כל מיני חטיפות ודברים איומים שקרו בפרו או בכל מיני מקומות אחרים בעולם. לא בטוח שהוא יודע את זה, מבחינתו להגיד 'הם כנראה נחטפו', רק מבהיל ומפחיד. אתה יכול לצקת פנימה מידע. אתה תגיד לו 'הם ככל הנראה נחטפו', יכול להיות שהוא יצעק עליך מה זה ככל הנראה, זה זמן לגיטימציה שבו אנחנו לא שופטים אף אחד איך הוא מגיב לבשורות הנוראות האלה. תגיד לו שככל הנראה זה אומר שלא מצאו אותם. ומכיוון שלא מצאו אותם ההנחה היא שהם נחטפו".
"אתה יכול להגיד 'תקשיב, יש לנו ניסיון בישראל עם חטיפות, וכבר יש גם בן אדם שמתעסק'", הדגישה, "אתה יכול לתת לו מידע שחלקו נכון, חלקו חלקי, חלקו מהידע והניסיון שלך, כל מה שאתה אומר צריך להיות בו משהו שינמיך את האש שעכשיו בוערת אצל הנער. תסביר לו מה זה 'קלף מיקוח'. תן מידע כזה שבאיזשהו אופן ינמיך. שלא ילך ויברר במקומות אחרים. אתה צודק שאמרת שאתה צריך להיות זה שאומר. זה לא עודף אינפורמציה, זה המינימום ההכרחי. אנחנו מדברים על בן 16, כל דבר לגופו".
בנוסף, פנתה דליות לכלל ההורים, והכריזה: "אל תכנסו לבלבלה, תהיו מאוד מרוכזים. זה התפקיד שלנו - אנחנו עוגן. אבא יקר, קח את הנער, תגיד לו 'אני רוצה לספר לך משהו ששמעתי עכשיו', ואם יש לו אחים קטנים תדבר רק איתו, 'שמענו ש־X ו־Y כנראה נחטפו'. יש מוחצנים, בוכים, יש נסגרים, אתה מכיר את הילד. תהיה מוכן לתגובה ותמשיך. 'ככל הנראה, כי הם היו שם, הם גם יותר גדולים, אני לא יודע למה הם הסתובבו שם. אולי הם נסעו לבקר חברים, אני לא יודע. אבל לא מצאו אותם אז ההנחה היא שהם נחטפו'. תדבר איתו על קלף מיקוח וזהו".
"מגע מאוד עובד, תנסה לחבק אותו"
באשר להיחשפות לתכנים בטלפון הסלולרי של הילדים, אמרה: "תגיד לו 'תקשיב טוב, אני יודע שאתה כל הזמן מסתכל בטלפון, אתה חייב להיות ביקורתי ולדעת לפקפק בכל ידיעה שאתה רואה, לדעת שיכול להיות שהיא פייק, במיוחד אם היא לא מאצלנו. אם היא לא בעמודים שלנו. גם לא בוואטסאפ. כי הטלפונים של הרבה מהאנשים גם אלה שנרצחו נלקחו ויכול להיות שהם שולחים לנו הודעות פייק. זה לא עודף הצפה, זה מה שאומרים לבן 16 כשהחברים שלו נחטפו. ומאותו הרגע, פשוט תסתכל עליו כל הזמן, ואם אתה רואה שהוא הרבה בנייד תגיד לו 'תשתף אותי'. בגלל שאתה רוצה לראות מה הוא רואה כדי שיהיה לך מענה".
לסיום, ביקשה דליות להתייחס לנקודה נוספת בתיווך המקרים לילדים. "תגע בו. מגע מאוד עובד. בני ה־16 לא ממש מתחבקים, הרבה מהם לא ממש מתחבקים, יש בנים שכן, רוב הבנות אולי יותר קל לחבק אותן. תיגע בו, תנסה לחבק אותו, לא בפרהסיה, כשאתם לבד, יכול להיות שהוא ידחה את היד שלך, ותגיד לו 'האמת גם אני זקוק לחיבוק'. ואולי אחרי פעמיים שלוש הוא יסכים לחיבוק, ותשאיר את החיבוק הזה גם אם זה רק חיבוק כתפיים 15 שניות. זה מזרים למוח, המוח אומר לבן אדם 'אוהבים אותך'. זה מרגיע".
עריכה: שני רומנו
