לפעמים נגמרות המילים
בפתח תוכניתה ביקשה איריס לשתף בכאבה נוכח הרצח הנתעב בבארי בשבת: "לפעמים לצער ולעצב אין מילים. מנסים לאסוף את עצמנו מהשברים"
בפתח תוכניתה ביקשה איריס לשתף בתחושותיה האישיות נוכח המצב המאתגר בארץ, "ערב טוב, אנחנו ביום השניים עשר למלחמה, ואם אפשר רגע אישי לפני שמתחילים".
"הבת שלי היא לוחמת שעובדת קשה מאוד בימים האלה. הבן שלי קורע את התחת בחיל האוויר. אני דואגת להם, ומאוד מתגעגעת", היא סיפרה, "הימים האלה תפסו אותי גם עם הרבה זכרונות וחוויות שצברתי בשירות הצבאי שלי. שירתתי כנחלאית בקיבוץ בארי".
"אני רואה בטלוויזיה את חורבות הקיבוץ ובאותה שעה אני מנסה להיזכר במדשאות הירוקות. בחדרים שלנו, המקסימים. בחדר האוכל ההומה והשמח, במועדון שבו היינו נפגשים בערבים – ואני מבינה שלפעמים לצער ולעצב אין מילים".
"אני לא יכולה לתאר את ההלם שנפל עלי כשבן גרעין יקר, שמשפחתו גרה שם, סיפר לי על מספר הנרצחים בקיבוץ ובהם בני משפחתו. גם היום הוא שלח הודעה בקבוצת הווטסאפ שלנו, שהמשפחה קיבלה הודעה שדודתו נרצחה. זה משהו שאי אפשר לקלוט, או להבין. אני יודעת שיש משהו שקצת נשחק במילות הנחמה, שאנחנו שומעים בכל מקום בשבוע וקצת שעברו – אבל זה לא קורה בתוך הלב. גם אנחנו כאומה שנפגעה מאוד, מנסים לאסוף את עצמנו מהשברים, ולחזור לחיים".
לסיכום הוסיפה: "החלטנו לשמוע כאן הערב אמנים ישראלים אהובים, שנמצאים בשטח, הכי קרוב לאהובי ליבנו. לתת להם חיבוק - ושישלחו את החיבוק שלנו לחזית. יהיו איתנו חיים כהן, טל מוסרי, הפרויקט של רביבו וגם איזי. נשמע גם קצת על מה שקורה בעולם מכתבת התרבות אור זואי סולומוני. כמובן שאם יהיה משהו חשוב לעדכן, אנחנו נספר לכם עליו".
