עופרה קריספל, מחנכת ותושבת העיר שדרות, איבדה לא מעט אנשים שהקיפו אותה בטבח המחריד שהתבצע בעיר בבוקר שבת לפני 16 יום, ביניהם הורים של תלמידתה, תלמיד לשעבר, אחד מהתאומים של דודתה ואף שוטרים שהכירה באופן אישי. בגילוי לב, סיפרה לינון מגל וליריב אופנהיימר ב־103fm על כאב האובדן, לצד הניסיון לעודד את תלמידיה מקרוב ומרחוק בתקופה הקשה.
"מודאגים, מוטרדים", הודתה. "אני עכשיו בים המלח ואני תיכף חוזרת לשדרות, יצאתי לנשום אוויר ואני חוזרת לחתולים שבבית. ברור שאני מפחדת. אני מחנכת כיתות א', השנה התחלתי עם כיתה חדשה. אני בקשר טלפוני, כל התלמידים שלי מפוזרים בארץ, חלקם בבתי מלון, חלקם אצל בני משפחה, אולי שניים מתוכם נמצאים עדיין בשדרות. ביום שבת הארור, כבר ראיתי הודעות וסרטונים, תלמידה שלי מהשנה שעברה, שני הוריה נרצחו מול הילדים כשהיו בדרכם להימלט משדרות, תלמיד שלי מלפני יותר משלושים שנה יצא לריצת בוקר ונרצח, אנשים שאני מכירה, הדודנים שלי שהיו בין המפיקים במסיבה ברעים, כל פעם שומעים עוד ועוד על אנשים שאני מכירה משדרות, לא פשוט".
עוד תיארה, כי: "התעוררנו לצבע אדום, וחשבתי שזה כמו תמיד. אבל זה לא הפסיק, ואז החלו להגיע ידיעות על מחבלים בשדרות. זה היה פחד משתק, הלם מוחלט, לא האמנתי למה שאני שומעת ורואה. הצבא שלנו היה צריך להיות הכי מוכן בעולם, פשוט לא היינו מוכנים. זה מאוד עצוב. הם הגיעו לשכונה שלי, שמעתי ירי. זה פחד אימים. אתה לא יודע מה לעשות, להישאר בממ"ד, לצאת לסלון. זה סיוט שאני לא מאחלת לאף אחד לעבור".
על הגעגוע לילדים, שיתפה קריספל: "לעצמי לא ידעתי להסביר את זה, שלושה ימים הייתי משותקת מפחד, מהלם, לא ידעתי איך להרגיע את עצמי. שאלתי את עצמי איך אני מדברת עם הילדים. אחרי שקצת התעשתתי, התקשרתי לילדים, דיברתי עם ההורים. שמעתי בהרבה מקולם של הילדים שמחה, וראיתי שחלקם באמת לא מודעים למה שקורה. סיפרתי להם שאני מתגעגת אליהם, הם מאוד מתגעגעים לילדים ולבית הספר. כרגע אני לא מדברת איתם על המצב, בעזרת השם נחזור לשגרה".
עריכה: מיכל קדוש