בעקבות מה שנראה כמו עליית מדרגה של חיזבאללה אתמול (א') בירי נגד ישראל, זאת לצד התמרון הקרקעי בשטחי רצועת עזה, באזור הצפון חוששים מהרחבת המערכה. עמית סופר, ראש המועצה האזורית מרום גליל, התייחס לחשש הכבד בצפון הארץ.
"יש כאן מציאות מאוד מורכבת במרום הגליל, כמו בעוד רשויות בקו העימות. אנחנו מתמודדים יום-יום עם מצב מלחמה מתמשך. המציאות של התושבים שלנו היא בלתי נסבלת - התרעות, חסימות, פעילות חינוכית בתוך מקלטים וזו שגרת החירום שלנו. ישנם יישובים שפונו כמו אביבים ודובב, ושם אני אומר, זו אמירה גם מהתושבים, שאם לא תושג הכרעה ברורה בגבול הצפון - אני לא רואה איך תחושת הביטחון יכולה בסופו של דבר לחזור לאותם תושבים וצריך לומר שמדובר פה על אנשים עם חוסן שעברו דבר אחד או שניים בחיים", אמר.
לדבריו, "יש פה את היישובים שפונו, אבל יש פה יישובים נוספים שנמצאים בסמיכות לגדר, שכרגע הם נמצאים לא כאן ולא כאן. אני קורא להם יישובים כלואים. הם מנהלים פה שגרת חירום. כל מערכת החינוך שלנו למעשה פועלת במרחבים מוגנים. הצירים הם מאוימים. התושבים נמצאים רוב היום בבתים עם הילדים, אין יכולת לנוע על הצירים וזו שגרת היום-יום".
קריית שמונה // צילום אייל מרגולין/פלאש90
"מתעוררים עם הדי פיצוצים, נרדמים עם הדי פיצוצים, ילדים עם חרדות, עם חששות. מנגד אנחנו אומרים 'ניתן פה את החוסן, את האפשרות לצבא, לממשלה, אבל אנחנו כבר חודש ימים במציאות הזאת'. אותה צריך לשנות. אני מבין, יש עוד גזרה בדרום ואולי בשלב הבא מתכוונים להגיע גם לחזית הצפונית, אבל צריך להבין שיש כאן מלחמה לכל דבר ועניין ויש פה תושבים עם חרדות, עם חששות", הוסיף.
כמה מתוך התושבים שלך פונו?
"בסה"כ רק שני יישובים פונו. כאשר יש לנו 10 יישובי קו עימות שסופגים את זה יום-יום. ממשלת ישראל צריכה לקבל החלטה, אם באמת הם מחכים כרגע להכרעה, ואני מניח שהמלחמה תימשך עוד זמן, צריכים לראות מה עושים עם התושבים האלה. אנחנו בהחלט רוצים לתת פה עורף חזק ולחזק את הממשלה, אבל בסוף בסוף החוסן הזה נשחק. מעבר לזה, הפרנסה, תושבים מתפרנסים בעיקר מחקלאות ותיירות, הם קיבלו פה מכה אנושה".
בהמשך, הדגיש: "בסופו של דבר אנחנו מרגישים פה, ואי אפשר להתעלם, מן סוג של מדיניות ההכלה. בסופו של דבר אתה רואה שיש ירי וצה"ל מגיב בירי נקודתי ובזה סוגרים את האירוע. חייב לעשות פה מעשה, להרחיק אותם מעבר לליטני. אין אפשרות אחרת לקיים פה את החזית הצפונית. אנחנו נמצאים במקום אחר לגמרי אחרי הסיפור של 7 באוקטובר. חייבים להבין שאם לא נרחיק אותם מעבר לגבול של הליטני, אני לא רואה פה מציאות שאנחנו יוכלו לנהל פה את שגרת חייהם".
אתה רואה ממשלה שמסוגלת אחרי חודשים של מערכה די מדממת, לעבור צפונה, להתמודד עם כוח אש של 150 אלף טילים ורקטות?
"אני חושב שזה מה שנקרא אין ברירה. אני לא רואה ברירה אחרת. אי אפשר להשאיר את המציאות כמו שהיא היום. מדינת ישראל, אם היא מחליטה שהיא לא פועלת בחזית הצפונית, היא תצטרך לראות מה היא עושה עם כל היישובים כאן. אני רק מניח שהכוונה היא כרגע לסיים את הזירה הדרומית ומיד לאחר מכן לעבור לזירה הצפונית. מנגד אני גם רואה שחיזבאללה כל פעם בודק את הגבולות שלנו. שמעתי את האיומים של ראש הממשלה ו'אנחנו נכה ונכה' אבל בינתיים חיזבאללה עושה את שלו ואנחנו פה משלמים".
"יש פה גם פערי מקלוט ומיגון מאוד משמעותיים כאן בצפון, והתרחיש שיהיה כאן הוא אפילו לא דומה למלחמת לבנון השנייה. בהחלט צריך לשים את הדברים כאן על השולחן, שהמערכה לא תהיה דומה אפילו לזירה בדרום. אני כן חושב שנכון היה להתחיל בדרום, כי כשיש לך חטופים ושבויים, אין יכולת כרגע להתעסק בצפון ולהותיר את השבויים כרגע באופן הזה. אני גם כן חושב שלמדינת ישראל יש את היכולת לטפל גם בשתי חזיתות. לא צריך גם לחכות - ברגע שנצטרך להגיב, אז צריך להגיב במלוא העוצמה כדי באמת לבצע הרתעה כפי שצריך בזירה הצפונית", סיכם.
עריכה: אמיתי דואק