בבוקר השבת השחורה של ה־7 באוקטובר, איבד גיל דיקמן במתקפת הטרור הרצחנית של חמאס את דודתו כינרת גת, ובת דודתו כרמל גת ורעיית בן דודו ירדן רומן־גת נחטפו לשטחי הרצועה. דיקמן שוחח עם ענת דוידוב, אודי סגל וטל לב רם וסיפר על תחושותיו.
על החלטתו לבקר בכנסת ולדבר עם נבחרי הציבור בשל המצב, אמר: "זה לא היה דיון פשוט, ולא ממש הגענו מוכנים או ידענו מה יהיה בכנסת. כשראיתי את השרה דיסטל־אטבריאן, נזכרתי במה שהיא צייצה וזה עורר בי חלחלה. החלטנו שאנחנו לא מסוגלים יותר לראות את החיים במובן מסוים חוזרים למסלולם, בשעה שהחיים שלנו לא נמשכים בכלל. בכל שנייה שעוברת, חייהם בסכנה. כולם מבינים שאין ניצחון בלי החזרת החטופים, ואנחנו נעשה את זה יחד".
"הפקירו אותם ב־7 באוקטובר ועכשיו ממש מקריבים אותם", תיאר. "אמרנו שאם אף אחד לא מזמין אותנו לדבר בפני הוועדות, נגיע. מבחינתי כל עוד יש אזרחים שהחיים שלהם פסקו לגמרי, כל האנשים שמייצגים את הציבור הישראלי צריכים לעסוק קודם כל בדבר הזה. כל רגע בו לא דואגים קודם כל להחזיר את החטופים הביתה, מעבר להפקרות, זו הקרבה ביודעין. הייתי בשיחה עם שר הביטחון לפני יומיים. הוא שיתף אותנו בכל מה שאפשר, לא הכל הוא הצליח לשתף. יחד איתו בשיחה היה עוד אדם שדיבר איתנו. שאלתי אותו האם להמשיך לעשות את מה שאנחנו עושים, הוא אמר לי לעשות כל מה שצריך, ומי שאומר שזה מעלה את המחיר טועה. מבחינתי זה היה סימן לכך שאנחנו בכיוון הנכון".
בסיום דבריו, הדגיש דיקמן: "לכנסת אין יכולות קסם, אבל יש לה יכולות בהשפעה על הממשלה ועל מדינות אחרות, על האופן בו מטפלים במשפחות החטופים. לעסוק בכל דבר אחד זה לא רק להקריב, אלא לסמן מה המדינה חושבת על האזרחים שלה. הדבר הזה יכול לקרות לאמא ולבת של כל מאזין. אנחנו נשים את הדבר הזה על סדר היום. אנחנו מבינים שהרעיונות של להטיל פצצת אטום על עזה ולמחוק אותה כפי שאמרו חלק מחברי הכנסת זה לא משהו שנמצא בסל היעדים".
עריכה: מיכל קדוש