"סיפור עסקת החטופים חשוב לחמאס"
ד"ר מיכאל מילשטיין (אוני' ת"א ואוני' רייכמן) על תמונת המלחמה מן הצד הפלסטיני: "אסור לנו להאדיר את עצמנו בתחושות שהם קרובים לשבירה"
השבוע נחלו כוחות צה"ל התקדמות משמעותית בכניסה לתוך נבכי בית החולים שיפא ברצועת עזה, זאת כחלק מהניסיון ללחוץ את חמאס. ד"ר מיכאל מילשטיין, ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת תל אביב וחוקר בכיר למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן, התייחס לפעילות בעזה.
"בניין המועצה המחוקקת הפלסטינית פוצץ אתמול (ד') על ידי צה"ל ואני חושב שלא היה תאריך יותר סמלי, 15 בנובמבר לפיצוץ הזה. 15 בנובמבר הוא יום העצמאות הפלסטיני. הם קיבלו 'מתנה'. התמונה עצמה של פיצוץ בניין הפרלמנט, הוא כמעט הייתי אומר קיצו של עידן", אמר.
עוד הוסיף: "הפרלמנט הזה לא נבנה על ידי חמאס. זה הפרלמנט של הרשות הפלסטינית, הוא בעצם התחיל לעבוד עוד מתחילת עידן אוסלו. יש לנו כאן בעצם תום עידן מהרבה בחינות. ביום שאחרי, אנחנו נצטרך פשוט לעצב מחדש את המרחב הזה".
מה קורה בצד השני? איך הפלסטינים שרואים את התמונות מגיבים?
"אני אתמקד בעיקר בחמאס. אני חושב ש־41 יום אחרי תחילת המלחמה, אסור לנו בישראל להאדיר את עצמנו בכל מיני תחושות שהם קרובים לשבירה או כבר מתחילים להתחרט על מה שהם עשו לפני 40 יום, זה ממש לא השיח בחמאס".
"כרגע חמאס מתכוננת לשלב ב' במערכה. שלב א', כל נושא התמרון והכניסה של צה"ל ללב העיר עזה, הוא לא מאוד מוצלח מבחינתה, אבל מעכשיו מתקדמים לשלב השני, שאומר בעצם שני דברים מרכזיים - הסיפור של עסקת החטופים חשוב לחמאס בשני היבטים: קודם כל הוא מספק לה סוג של חמצן, בכל מה שנוגע ליכולת להתכונן לשלב השני, בטח אם יתחילו להיכנס משאיות עם סיוע וכמובן עם דלק לתוך עזה", ציין.
לדבריו, "הדבר השני, הוא בעצם קצת עוזר לה לטשטש את הכתם הזה של חטיפת נשים וילדים ואזרחים, אירוע שאני לא אגיד שסינוואר לא ישן בלילה טוב כי יש לו סוג של התהפכויות בטן מוסריות, אבל הוא קצת מזיק להם בהיבט התדמיתי".
"אתה לא רואה שום קול מחאה"
בהמשך התייחס לתגובות תושבי עזה על המלחמה: "אנחנו נמצאים במצב של 41 ימי לחימה, הרס שלא היה כדוגמתו מעולם בעזה. הרס טוטלי והעזתים יודעים עליו. אתה רואה מדי פעם איזו שמץ של אמירה עם קללה על חמאס או משהו, אתה לא רואה שום קול מחאה, מישהו שיגיד 'תראו איזה הרס הבאתם עלינו, תראו לאיזה שפל הבאתם את התנועה הלאומית הפלסטינית, כמה אנחנו רחוקים מכל יעד'. פשוט כלום, שום דבר".
עזה // צילום: עטיה מוחמד/פלאש90
"זה לא שאני אומר שזה לא יקרה לעולם, אבל מהרבה בחינות זה מעיד על די.אן.איי התנהגותי מאוד עמוק של הציבור הפלסטיני, שהוא לא רק כנוע, הוא גם כמעט הייתי אומר פטאליסטי, מוכן לקבל כל גזרת גורל מאז 1948 עד היום, ונע כל הזמן בין שני הקטבים האלה של או לוחמנות רצחנית כמו שנראתה ב־7 באוקטובר או התקרבנות והתמסכנות מול כל העולם", הדגיש.
"בתווך שבין שני הקטבים המטורפים האלה, אתה לא רואה אף מנהיג או שיח ציבורי שיגיד 'בואו נסתכל על יעד ריאלי שאפשר להתקדם אליו', ואתה לא מוצא את זה", ציין.
לגבי היום שאחרי בעזה, טען: "אני רואה שאנחנו בונים על הרשות הפלסטינית. אני מדבר עם אנשים מהרשות הפלסטינית, אני לא שמתי לב שיש שם עודף מוטיבציה לקחת את המשימה הזאת או עודף מנהיגות. זה גדול עליהם בכמה רמות".
עריכה: אמיתי דואק
