אין כל ספק שאחד היוצרים והזמרים המוערכים ביותר בעולם התרבות הישראלי מראשיתו הוא אריק איינשטיין. לציון עשור לפטירתו, התחקה חוקר המוזיקה דודי פטימר בסדרת ההסכתים הדוקומנטרית החדשה שלו 'חייו מלאי שיר' אחר תחנות חייו המקצועיות, הטבולות בערימות של כישרון, שיתופי פעולה נפלאים, וכאב גדול על לכתו.
ב־29 באוגוסט 1981 מקיים אריק איינשטיין, אז בן 42, את הופעתו הפומבית האחרונה. אמנם הוא פרש מהופעות, אך חדוות היצירה שלו רק הלכה וגדלה, ובאותה שנה הוא חובר למוזיקאי יצחק קלפטר (צ'רצ'יל) כדי לעבוד על אלבום משותף ראשון - 'יושב על הגדר'. האלבום ראה אור בשנת 1982 וכל לחניו היו של קלפטר (גם הפיק מוזיקלית), בהם 'בוקר טוב, אמיר' (הוקדש לבנו של איינשטיין), 'חלום עקבותיך', 'רק איתך' ו'בשבחי הסמבה'. על עטיפת התקליט צולמו איינשטיין וקלפטר בחברת עובדי מסעדת 'כתר המזרח'בתל אביב, בה נהגו לבלות ולסעוד קבוע.
האלבום 'יושב על הגדר' יצא באוגוסט 1982, בשבוע בו עבר איינשטיין תאונת דרכים קשה שנגרמה עם צאתו מבילוי נדיר במועדון 'שבלול' בדיזנגוף סנטר בתל אביב. הרכב הפרטי בו נסע התנגש באוטובוס שלא עצר באדום ונכנס חזיתית ברכב. ידידתו של אריק, רבקה רובינשטיין, שנסעה עמו, נהרגה, זוגתו סימה אליהו נפצעה קשה והוא נפצע. איינשטיין סבל מזעזוע מוח, שברים בצלעות וביד ומקשיי נשימה. מאז התאונה מיעט איינשטיין להיראות בציבור או להתראיין בתקשורת.
עוד במהלך תקופת השיקום וההחלמה, החל איינשטיין לעבוד עם קלפטר על אלבומו הבא, 'שביר', היחיד בו הוא כתב את כל הטקסטים בעצמו. מלבד שיר הנושא הצליחו מהאלבום, שיצא ב־1983, השירים 'אולי צריך לתת לזה עוד זמן', 'יד אחת עושה את זה' ו'תל אביב, גדות הירקון, 1983'. בהמשך העשור שב איינשטיין לשתף פעולה באלבומיו הבאים עם שותפיו הקודמים שם טוב לוי, מיקי גבריאלוב ויוני רכטר, ונהנה מהצלחה מסחרית ואומנותית רבה לצד להיטי ענק: 'תוצרת הארץ', 'שלוש, ארבע לעבודה', 'הוא חזר בתשובה', 'פסק זמן', 'השיר על התוכי יוסי', 'שכשנבוא', 'אוהב להיות בבית', 'עוף גוזל", 'שיר השיירה', 'צער לך' ו'עיתונאי קטן'.
בשנת 1991 חזר איינשטיין, אחרי פסק זמן של שני עשורים, למסך, כשחבר לצבי שיסל ולמוני מושונוב להפקת קלטת שירי הילדים 'כמו גדולים', וכן לסרט המערכונים הפרודי 'כבלים' (1992) שזכה במרוצת השנים למעמד של סרט פולחן.
באותן שנים החל אריק לשתף פעולה עם כישרונות נוספים דוגמת אביב גפן, מיכה שטרית וארקדי דוכין, יהודה פוליקר, עוזי חיטמן וברי סחרוף שיריו במחצית השנייה של שנות ה־90 הושפעו מאוד מהלך הרוח ששרר במדינה עם הירצחו של רה"מ דאז יצחק רבין ב־1995, ואלבומו 'לאן פרחו הפרפרים' מתכתב עם האבל בצורה ישירה.
שנות ה־80 הסתיימו עבור איינשטיין באקורד מעט צורם: הוא אמנם חזר לשתף פעולה עם שלום חנוך אחרי כמעט 20 שנה מאז הפעם האחרונה באלבום המשותף 'מוסקט', שהוליד אמנם את הלהיטים 'גיטרה וכינור', ו'כל אחד רוצה', ברם האלבום נחל כישלון צורם, זכה להשמעות מועטות ולביקורות רעות. אלו היו סממנים ראשונים ליחסים המורכבים שניהל איינשטיין עם התקשורת בשנות האלפיים ולתחילת ההתעלמות התקשורתית מחומריו החדשים ולכישלון אלבומיו הבאים.
על שנותיו האחרונות של איינשטיין, שיתופי הפעולה האחרונים שלו עם מיכה שטרית, ברי סחרוף, פיטר רוט וגיא בוקאטי, יצירותיו המופלאות שפתחו צוהר מעמיק לעולמו הפנימי ולשעותיו האחרונות עד מותו הטרגי – נעסוק בפרק הרביעי בסדרה 'חייו מלאי שיר'.
הפודקאסט 'חייו מלאי שיר' לוקח אותנו אל סיפור חייו של אריק איינשטיין, ועובר דרך כל התחנות שעיצבו את אישיותו והקריירה של אחד הזמרים הגדולים בתולדות המוזיקה הישראלית.
לכל הפרקים של הפודקאסט לחצו כאן.