"התצפיתניות פשוט דיברו על מלחמה"
אלוף (מיל') יצחק בריק על ההתעלמות, לדבריו, של הדרגים הבכירים, מדיווחי החיילות שצפו בהתארגנות לאסון 7 באוקטובר
בפתח שעת התוכנית השנייה, שוחחו אראל סג"ל ואלוף (מיל') יצחק בריק על המלחמה מול חמאס, זהו יומה ה־48, והדיווחים על ההתעלמות מאזהרות התציפתניות מהעתיד לבוא לפני פרוץ המלחמה.
כשאני הייתי נציב קבילות חיילים, עסקתי במערך שנקרא תצפיתניות. הייתי שם בכל מוצב, דיברתי עם התצפיתניות, עם המפקדות והמפקדים, כולל הבכירים ומצאתי תהליך חמור מאוד של קריסה. הבאתי את זה לדיון מטכ"ל, אז יאיר נוה היה סגן הרמטכ"ל ואמר 'אתה צודק, נטפל'. במשך חצי שנה הוא הוביל תהליך ששיקם את המערך הזה מקצה לקצה".
"אחרי שהוא שיקם אותו עברתי שוב שוב לראות את הדברים ומצאתי חבורה שעובדת ועושה את עבודתה נאמנה והמפקדים היו מקשיבים קשב רב לכל מילה שהם אמרו. לכן זה בלתי ניתן להבנה איך קרה שבעוטף, במקום הכי רגיש אולי שיש היום, קם דור של מפקדים שהתעלם באופן מוחלט מדיווחי התצפיתניות. הן פשוט דיברו על מלחמה, הן ראו את זה בעיניים שלהם. דברים שלא קרו לפני כן קורים", הוסיף.
לדבריו, "אתה רואה את האדישות שנכנסה בתוך המערכת הזאת בדרום, שאי אפשר להסביר אותה. זה גם מסביר אולי למה לקראת האירוע שקורה ב־7 באוקטובר בבוקר, כשיש התרעות, עדיין מדברים על תרגילים ולא אומרים 'תקומו, תהיו בעמדות, תהיו מוכנים'. אף אחד לא עושה את זה". סג"ל הוסיף: "שלחו צוות טקילה, אבל לא הודיעו למשטרת ישראל, לא פינו כלום".
"החייל פחות חשש מהאויב, ויותר חשש מכך שבסוף יגיע לבית דין"
במהלך השיחה, דנו השניים גם על הוראות הפתיחה באש, וההשפעה שלהם, כך לדבריהם, על חוסר הפחד של חמאס להתחיל במתקפה. "העובדה שלקחו את הנשקים מכיתות הכוננות, אסרו על חיילים לצאת עם נשקים הביתה, נבע מזה שנגנבו הרבה מאוד נשקים ותחמושת. אבל במקום לפעול נגד הגניבה, למשל לא לאפשר כניסה של בדואים על טרקטורונים לצאלים לגנוב נשק, באו ואמרו 'לוקחים את הנשקים מכיתות הכוננות'. אתה מסכים לניתוח הזה?" תהה סג"ל.
בריק השיב: "אני מסכים ועוד איך. יש כאן תופעה של 'השלום פרץ' ומוכנים ללכת רחוק מאוד לאחור ולאבד יכולות של לחימה, כמו למשל הוראות פתיחה באש, שכל חייל שהיה עומד היום, או לפני המלחמה אל מול איום מסוים, אם זו הייתה אבן שזורקים, בקבוק תבערה, הוא היה יותר חושש להגיב, משום שהוא חשש שהוא יעמוד אחרי זה לבית דין. זאת אומרת, הוא פחות חשש מהאויב שעמד מולו ויותר חשש מכך שבסוף יגיע לבית דין או למשפט ואז נוצרה איזו תרבות שלא מגיבים. זה הגיע גם למצב שבמלחמה הזאת, בעוטף עזה, שרצו אלפים לתוך הגבול שלנו, מעיד על זה טנקיסט, הוא ראה שיש הרבה בלי נשק אז הוא אמר 'הוראות פתיחה באש, אסור לי לירות'".
לטענת בריק, "היו הוראות פתיחה באש מובהקות וברורות לגבי החומה. זאת אומרת, הקו האדום 120 מטר. מי שחוצה אותו לתוך השטח שהוא בין הקיר ל־120 מטר, פשוט צריך לירות בו. אולי לא להרוג אותו, לירות בו ברגליים. גם את זה לא עשו, גם על זה דילגו. הם הגיעו עד קו החומה. זאת אומרת שגם ההוראות שכבר היו, והיו בתוקף, וזה היה ברור שזה חלק מההגנה הבסיסית על עוטף עזה - נמחקו בדרך. אז יגיעו עד לגדר, לא יורים. החשש חס וחלילה שמא יקרה משהו, הביא לחוסר מעשה. כתוצאה מחוסר המעשה זה העצים את המוטיבציה שלהם, את היכולת שלהם כי הם ראו איך אנחנו מתנהלים".
