"חן יודעת הכול - יצאה מהבית כשהיא יודעת שבעלה פצוע"
עומרי אלמוג, אחיה של חן גולדשטיין ששוחררה עם שלושת ילדיה: "כולנו נחבק אותם" • הוסיף: "אין להם בית לחזור אליו, זה אירוע מטורף"
אתמול (א') שוחררו חן גולדשטיין־אלמוג וילדיה אגם, טל וגל, תושבי כפר עזה, משבי חמאס, זאת לאחר 52 יום בהם לא ידעו קרוביהם על מצבם. נדב, בעלה, וים, בתה, נרצחו בבוקר השבת השחורה של 7 באוקטובר.
עומרי אלמוג, אחיה של חן, סיפר על תחושותיו בעקבות הבשורה: "אתמול, כל הערב, חשבנו איך נגיד לחן (על הרצח של בעלה ובתה), עם כל אנשי המקצוע, הבאמת מופלאים שיש בשניידר ופסיכולוגים ועובדים סוציאליים ורופאים, ובסוף חן עלתה בטלפון מחצרים והיא יודעת הכול. היא יצאה מהבית כשהיא יודעת שנדב ירוי בממ"ד והוא פצוע מאוד קשה. היא לא הייתה בטוחה אם הוא יצא מזה או לא, אבל היא שיערה בנפשה שהוא נרצח, וים לא הצליחה לצאת מהבית".
המשיך וסיפר על אותו יום טרגי: "היא (ים) הייתה מאוד לחוצה ונסערת. היא הייתה עם הטלפון ודיברה עם כל כך הרבה אנשים והתכתבה עם כל כך הרבה אנשים וכשהם באו לצאת מהבית היא... חן אומרת שהיא כנראה התעלפה. פשוט מהסערה שהייתה לה בנפש היא לא הצליחה לצאת מהדלת והילדים כבר נלקחו החוצה והיא (חן) רצה בין הילדים לבין ים לנסות לשפוך עליה מים ולהביא אותה איתם וככה היא רצה הלוך ושוב כמה פעמים, ובאחת הפעמים היא חזרה לים וראתה שפשוט רצחו אותה בדם קר את הילדה המופלאה הזאת".
"ככה היא הלכה ויצאה מכפר עזה לשבי עם 3 ילדים", ציין אלמוג, והוסיף: "הילדים האלה באמת מופלאים ואחד הדברים הראשונים שחן אמרה בטלפון שהילדים מדהימים. הם הבינו את הסיטואציה והם מודעים. יש פה אירוע שהוא בקנה מידה היסטורי, גם החזרה שלהם, של חן והילדים ואגם וגל וטל, שהם באמת משפחה מופלאה, ואתמול במסדרון ראו את הגר ברודץ נכנסת עם 3 ילדים שלה ועם אביגיל. היא פשוט החזיקה אותה איתה, כל הימים האלה, ואחרי זה את חן ואגם נכנסות במסדרון, שתי לביאות. זה פשוט בלתי נתפס".
גל וטל אלמוג-גולדשטיין ביחד עם קצין צה"ל, לאחר שחרורם
עוד אמר: "אני חושב שזה מצד אחד מרומם את הנפש וזו טלטלה רגשית מאוד מאוד גדולה להבין את הסיטואציה וללכת ככה לשבי, ולחוות את השבי עם כל האובדן הזה, והם חוזרים אלינו ויש פה את ההורים שלי ואת הסבא וסבתא ואת ההורים של נדב ואת האחיות של נדב. כולנו נחבק את חן ואת אגם ואת גל וטל".
לקראת סיום השיחה, הדגיש: "כפר עזה זה קיבוץ עם חוסן לא נורמלי. נחשפתי ב־50 יום האחרונים לאנשים בקיבוץ, לקבוצות וואסטאפ, זה קיבוץ שקובר את בניו ואת חבריו בזה אחר זה ויש פה חטופים ואין להם בית לחזור אליו, הם פליטים בארצם וזה פשוט אירוע מטורף. לאן שאתה לא מסתכל, זה צועק לעזרה".
"ההתחלה של התקומה ושל הבנייה מחדש זה להחזיר את החטופים, לכן צריך לשמור על איפוק ולשמוח וקצת עתיד וקצת שמחה ולהמשיך ולשים את זה על השולחן שצריך להחזיר את כל האנשים האלה, כי זה חוב מוסרי. אני הייתי בשליחות בחו"ל במהלך הניסיון לדברר והייתי בבלגיה וכל הזמן רציתי לחזור לפה מיד כדי שנבנה את המדינה הזאת, כדי שהרצח של נדב וים לא יהיה לשווא, ושנבנה מחדש את המדינה והקיבוצים האלה טוב יותר", סיכם.
עריכה: אמיתי דואק
