"אם תמיר וחבריו חיילים, אז זה גזר דינם? ממש לא"
אלון, אביו של רב"ט תמיר נמרודי הנמצא בשבי חמאס: "מתווה העסקה לקוי" • תיאר: "ראיתי בעיני רוחי שבני צוחק עם שוביו, יש לו קסם"
רב"ט תמיר נמרודי נחטף בבוקר השבת השחורה מבסיס מת"ק עזה, ונכון לשעה זו, הוא נמצא כבר 52 יום בשבי חמאס מבלי שקרוביו יידעו מה מצבו. אלון, אביו של תמיר, סיפר על תחושותיו בעקבות חוסר הוודאות העמוק והדאגה המייסרת לבנו, ואף הגיב על עסקת החטופים.
תחילה הבהיר: "אני לא מתנגד לעסקה, אני מתנגד לסוג העסקה, לאיך שהיא מתנהלת. אני שמח על כל אחד שמשוחרר, המתווה של העסקה, מראש, הוא לקוי. צריך לעשות מתווה אחד שכולל את כל החטופים שנמצאים בעזה מקטן ועד גדול, מחייל ועד אזרח. בתמורה לאזרחים שלנו, משחררים מחבלים, אנחנו לא משחררים אזרחים סתם שתפסנו, אם תמיר וחבריו חיילים, אז זה גזר דינם? ממש לא. לא בכיוון".
לדבריו, "לא לעשות סלקציה רק של נשים, רק של ילדים, רק של קשישים, מחווה הומניטרית כזו או אחרת. גם הבן שלי וחבריו צריכים סיוע הומניטרי ועוד הרבה מאוד מהחטופים צריכים עניינים הומניטריים, אף אחד לא דואג לנו לזה", הדגיש, והוסיף: "תמיר, הבן שלי, למשל הוא בלי משקפיים ולא רואה משני מטר בלי משקפיים, אז איפה העניין ההומניטרי פה? חבר שלו שנחטף איתו, רון שרמן, הוא אסמתי ובלי משאף, איפה ההומניטריות פה? אני לא מתנגד לשחרור, אבל מתנגד לזה שהמתווה היה צריך להיות ארוך ומקיף ולא לסיים משא ומתן ולהמשיך עכשיו אחד חדש בעוד שבוע-שבועיים, חודש-חודשיים".
"הבת שלי רצה לאימא שלה בוכה ואמרה 'תמיר נחטף'"
בהמשך, סיפר על הרגע בו נודע למשפחה שתמיר נחטף: "יש סרטון בשעה 16:00, הבת שלי הצעירה, עמית, בת 14.5, נחשפה לזה ראשונה, לסרטון החטיפה ואני הייתי בכלל בחו"ל. היא רצה לאימא שלה בוכה, היא אמרה 'אימא, תמיר נחטף'. הסרטון הראשון היה קשה מאוד ולא ברור כי הוא לא היה עם פנים גלויות, אבל לפי המבנה הפיזי הבנתי שזה הוא. ב־20:00 בערך כבר הגיעו נציגים של הצבא לעדכן שתמיר נחטף. התחושות הקשות היו כבר על הבוקר. ב־8:00-7:30 בבוקר התחושות כבר היו ממש קשות".
אלה 51 יום שאתה מתאר אותם כגיהנום? אתה ישן בלילה?
"כגיהנום. השינה ממש לא שינה. אי אפשר לקרוא לזה שינה. אני ישן עמוק בערך שעתיים ביום, כל השאר אלה התהפכויות בלתי פוסקות והתעוררויות בשעות לא שעות, ושינה בשעה מאוחרת. אין שינה. החיים שלנו השתנו ב־180 מעלות. אני לא עובד, אני עסוק כל כולי בניסיון להכניס לתודעה של כל הציבור בארץ והמדינאים שלנו בארץ ובעולם את נושא הצעירים שלא נכללים בשום עסקה, אם אלה חיילים ואם אלה חבר'ה צעירים מעל גיל 18. אנחנו רוצים את כולם בבית. אני רואה את התמונות של השחרורים ביומיים-שלושה האחרים, אני בוכה, יוצא בכי לא רצוני ואני רק רוצה לחבק גם את הבן שלי".
מטפלים בכם? המטה של המדינה?
"תעבור לשאלה הבאה. זה לא. גל הירש מכיר אותי מתוך התופת הזו, אבל אני לא חוסך ממנו".
מה חסר לכם מבחינת הקשר עם המדינה?
"תשומת לב. שיעשו איתנו מפגשים אינטנסיביים ויעדכנו אותנו וידברו איתנו. האמירות, גם מתוך המטה של גל הירש, שמתקשרים לכל משפחה להגיד לה כל יום אם הבן שלה משוחרר, כן או לא, למרות שאנחנו יודעים שזה לא, אנחנו לא יודעים על הדבר הזה. אין טלפון כזה באמת. המטה של רונן צור מתקדם ב־10 דרגות יותר מהמטה של גל הירש, בצער אני אומר את זה. אין פה שום דבר. בעקבות כל ריאיון כזה, ואני מתראיין לא מעט, אז משהו זז. אבל זה לא צריך להיות ככה".
לקראת סיום השיחה, הוסיף אלון לתאר את בנו, ואת מחשבותיו: "כשהוא נחטף והבנו שהוא נחטף התקשרתי לאימא שלו מחו"ל בבכי ואמרתי לה 'אני שמח שהוא נחטף', כי אמרתי לה 'אין סיכוי שיפגעו בו. הוא חייל והוא נחטף מהראשונים, אין סיכוי שיפגעו בו, ואני שמח שהוא נחטף'. שמח, אתם מבינים שזה בערבון מוגבל, ואני ראיתי בעיני רוחי את תמיר מעביר צחוקים עם השובים שלו ומתחבב עליהם כי יש לו יכולת מאוד טובה להתחבר לאנשים, מבוגרים ממנו לצורך העניין, ויש לו קסם שהוא יכול ממש לרתום אליו אנשים. ראיתי בעיני רוחי שהוא יושב באיזו מנהרה עמוקה על ספסל אבן מעביר צחוקים עם השובים שלו, ועם אחד או שניים או שלושה מחבריו שנתפסו איתו ואוכל חומוס עם פיתה".
"וואלה, תאמין לי, זה הדבר שאני רואה בעיני רוחי. תן לי את אות החיים הזו, את הסימן הזה שהוא בסדר ושהוא בחיים, זה המינימום שאנחנו דורשים בשלב הזה, וחובה מוסרית של כל העולם לשבת וללחוץ על הצלב האדום ולחייב לתת סימני חיים", קרא.
עריכה: אמיתי דואק
