בפתח שעת התוכנית השנייה, שוחחו בן כספית וינון מגל על השלכות המלחמה המורכבת, לרבות לסוגיית החטופים המצויים בשבי חמאס מזה 61 יום. "מה אתה עושה אם אתה מקבל את המיקום המדויק של סינוואר ואתה יכול להרוג אותו, אבל אתה יודע שיש במקום הזה חטופים?", פתח בן בשאלה.
"אם אתה יודע איפה יש כמות גדולה של חטופים אבל הכל ממולכד?", הוסיף. "אני לא מסוגל להחליט, זו הסיבה שאני לא ראוי למנהיגות. המדינה הזו הפקירה את האנשים הללו, קמנו על 'לעולם לא עוד' והנה עוד. אני לא חושב שיש על השולחן עסקה עם סינוואר, אני חושב שכל מה שהוא רוצה זה להרוויח זמן. זה לא מובן מאליו שהביאו כל כך הרבה, לא חשבתי שזה יקרה. כשנתניהו אמר מי פילל שיבואו כל כך הרבה אז הוא צדק. השאלה היא מה עושים הלאה, ובניגוד למה שחשבנו אין הרבה זמן. בינואר לא יהיו בעזה שלוש אוגדות לדעתי. במלחמת יום כיפור לא הפעלנו סדר כוח כזה בחזית הדרום".
ינון הסכים, והוסיף: "העבודה עד עכשיו הביאה לשחרור של החטופים, וזה היה בגלל הלחץ הצבאי. אנחנו נכבוש את כל הרצועה, הם יהיו במצוקה ויצטרכו להגיע לדילים שיחלצו אותם תמורת החטופים. אני לא רואה אף אחד שמפסיק את הפעולה עד שרואים את מיטוט חמאס, את כניעתו של סינוואר או השמדתו יחד עם האנשים שלו. ואחר כך נלך להרבה חודשים של ניקוי הרצועה, עד שעזה תהיה אזור שאפשר לחיות בו יחסית בשקט".
"כשסוף סוף עושים מסיבות עיתונאים משותפות, גנץ תוקע סכין", אמר. "אין אירוע שגנץ לא מנצל אותו כדי לתקוע סכין לנתניהו. זה לא ייאמן. הכל באופן ממלכתי, התדמית מצד אחד היא שהוא נקי, מקריא טקסטים של הורים שכולים שקוראים לאחדות, ותוך כדי הוא תוקע סכין, בתוך האחדות. אם נתניהו היה עושה דבר כזה, מה הייתם עושים לו". "שאלתי את עצמי מתי תשוב מכונת הרעל ששחטה את גנץ לפני שהוא נכנס לקואליציה עם נתניהו וגם אחרי שנכנס לממשלת החילופים, והנה חזרתם", סיכם כספית את הדיון. "גנץ הוא היחיד שמצליח לגשר בין גלנט לנתניהו".