"היה לי ברור שאני לא יכולה לתת לעצמי לשקוע"
טל דן, יועצת ארגונית, שאיבדה את בתה במסיבה ברעים, שוחחה עם קובי דהאן על הרגע בו הבינה שעליה לאסוף את השברים ולחדש את פעילות העסק • פרק 01
חיינו, בין אם נרצה ובין אם לאו, הם רצופי החלטות כלכליות; אנחנו עובדים כשכירים או כעצמאים, מפרנסים את עצמנו ואת בני המשפחה שלנו, ומנהלים את הקופה המשפחתית בימים כתיקונם. אך בדיוק כמו רכבת הרים, הזירה הפיננסית רצופה בהפתעות, שלעיתים לא ניתן לצפות אותן. מה שכן ניתן לעשות הוא לשלוט מעט יותר בסבך הכלכלי. וכן, אפשר לחלוטין לעשות זאת. בפודקאסט החדש 'נקודת מפנה' בהגשת קובי דהאן ואופיר זילביגר מחברת 'goola', ניתחו הלכה למעשה את הסוגיה המורכבת, והסבירו כיצד ניתן לשוב ולהחזיר את השליטה לחיינו הכלכליים, המהווים חלק נרחב משגרת יומנו.
באופן בלתי נמנע, הפרק הראשון של הפודקאסט הוקדש למלחמה המורכבת, שגזרה עלינו לבחון את חיינו מחדש בתחומים רבים, לעיתים גם לאחר אובדן אדם יקר בבוקר השבת השחורה ואחריה. הפעם שוחח דהאן עם טל דן יועצת ארגונית, מנטורית ומלווה לפיתוח עסקי, שאיבדה את בתה מיכל רואימי בת ה־22 ז"ל במסיבת הטבע ברעים.
"אנחנו בתקופה של כמעט חודשיים אחרי המלחמה עדיין לא במצב לא ברור, בטח לעסקים", פתח קובי. "עסקים מצויים במשבר, הם לא יודעים מה לעשות ואיך, יש המון שאלות. אנשים חיכו עם המון עסקאות לאחרי החגים, הגיעו החגים ואז חטפו את זה, בשבוע הראשון הם היו זומבים. זה הלם מוחלט. אחרי זה הם תהו 'איך אני חוזר חזרה? מה הפעולות שאני צריך לעשות כדי לאסוף את עצמי ולהתחיל לייצר פעילות?'".
מיכל רואימי ז"ל // צילום: באדיבות המשפחה
בתגובה, שיתפה דן בכאב: "השבת הזו הייתה היה הלם די גדול, גם ברמה הקולקטיבית ובטח ברמה האישית. התברר לנו שמיכל נעדרת, במשך שבוע זה נמשך כך, ובשישי בערב קיבלנו את ההודעה על כך שהיא נמצאה הרוגה. זו הייתה מכה מאוד כואבת ופתאומית. מיכל הייתה מאוד אקסטרימית, חיפשה את הגבולות בכל כיוון אפשרי. אם מישהו היה מתקשר ואומר שקרה לה משהו בתאונת אופנוע זה היה יותר קל להבנה, ופה באמת כאילו נחת על הראש שלנו פטיש של 5 קילו, ואתה לא יודע מה לעשות. אחרי שתמה השבעה, היה לי ברור שאני חייבת לאסוף את עצמי, יש לי עוד שלושה ילדים, אני לא יכולה להיות פריבילגית ולתת לעצמי לשקוע כי יש אחריות והיא לא רק על הילדים, היא על הפרנסה, יש לי עסק שאני צריכה להמשיך להתנהל איתו. צריך להיות בעשייה".
"יש משהו בשגרה שגורם לנו לשמור על שפיות"
"מתוך הרגע בו התחלתי להניע את הגלגלים ולחזור לעשייה הזו, ראיתי שצצות ועולות המון שאלות על איך אני עושה את זה", הוסיפה. "אני חושבת שאין משפחה שזה לא נגע בה בצורה כזו או אחרת. מצד אחד התחושה הייתה שלומר שגרה זה לא בסדר. אבל יש משהו בשגרה שגורם לנו לשמור על שפיות. שאלתי את עצמי מהם המעשים היומיומיים שמרכיבים את השגרה שלי. התחלתי לחשוב מה הכי חשוב בה, והיה לי ברור שהדבר הראשון שצריך לעשות זה קודם כל להיפגש עם אנשים, מה שאומר שצריך לקום מהמיטה ולהתלבש. יכול להיות שתקבע את הפגישה הראשונה שלך לכוס קפה, בלי שום מטרה כלכלית, אבל זה יצליח לייצר תנועה. כן יש מקום להרים טלפון ללקוח ולשאול 'מה שלומך?' מה הוא עושה כדי להניע את החיים הכלכליים שלו, אם הוא מסוגל ללכת לעבוד, מה קורה עם הילדים. מתוך התענייניות כנה יווצר שיח שקשור גם לדברים שאנחנו עוסקים בהם".
בתגובה, טען דהאן: "גם הצד השני מרגיש הרבה פעמים לא נעים, אנשים לא יודעים לגשת למישהו שקרה להם משהו. אותו דבר גם בתחום הזה, שחשים כשהסיטואציה לא מתאימה ואף אחד לא מדבר. אנחנו מתמודדים עם מערכה ביטחונית, אבל אין לי ספק שהמערכה הכלכלית משמעותית. חלק מהאנשים במידה מסוימת רצו בהתחלה להמון התנדבויות מבוקר עד ערב, ובשלב מסוים אני פוגש כאלה האומרים שהעסק שלהם מתפרק".
"זה סוג של גישוש הדדי", הודתה טל. "גם אם לא לגמרי יודעים מה להגיד, אפשר לשתף את הצד השני בדיוק בתחושה הזו. כשאנחנו פתוחים ושקופים מול הלקוח, ומשתפים אותו באיך אנו מרגישים, הוא ירגיש בנוח לשתף אותנו בצד שלו. כולם היו בגל מטורף של צורך לעשות, ולא תמיד כל אחד ידע מה. אסור לנו לשכוח שההתנדבויות הגרנדיוזיות הן ריצה לטווח קצר, אבל בטווח הארוך צריך להבין שעלינו לתכנן את הזמן שלנו. אנחנו לא יכולים לשקוע במאה אחוז התנדבות אלא לחזור לעבוד בעסק שלנו. כן כדאי להשאיר משהו ממנה, אבל בשאר הזמן לשוב לעסק או לעבודה שלנו, ולחשוב איך מרימים אותו בחזרה. כשאנו מניעים את העסק שלנו, אנו מניעים עסקים נוספים מסביב. זו ההזדמנות שלנו אולי לעצור ולחשוב על מה הולכת להיות התוכנית העסקית שלנו ל־2024, והאם אני נמצא במקום הנכון בו אני נמצא עם העסק שלי, או שנגררתי לשם".
בסיום דבריה, התייחסה יעל לדברים החיוביים במשבר, גם כשקורה הגרוע מכל. "היופי במשבר זה שהוא גורם לך לעצור", אמרה. "אי אפשר לשנות את המציאות, אבל אפשר לשנות את הגישה שלנו אליה. אם ניקח את הדבר הזה ונשאל את עצמנו מה השיעור הזה בא ללמד אותנו, נגיע לדברים יפים שלא עצרנו לחשוב עליהם קודם. זה סוג של מתנה שהעולם והמציאות נותנים לנו. עלינו להבין שעובדים, ילדים ולקוחות מסתכלים עלינו, ושזה הזמן שלנו להיות מנהיגים ולא מונהגים. לא כולנו עם הכוחות האלה, אך ברגע שאנחנו חושבים על האחריות שלנו כלפי ילדינו, אנו מקבלים את הכוח. הם רואים הכל ולא מפספסים כלום. כך גם לקוחות ועובדים".
"בלי שום קשר לתקופה, בחלק גדול מהעסקים אני כל פעם מתפלא מחדש שאין תוכנית עסקית", סיכם קובי דהאן והציע: "הכינו תוכנית עבודה מסודרת, תמדדו, השיטה חשובה וההתמדה קריטית, שם מרבית האנשים נופלים כי אנחנו צריכים לחזור על אותה פעולה עוד פעם ועוד פעם".
