"החלטנו לשבת שבעה, לסגור איזשהו מעגל"
לאחר שלושה חודשים של אי ודאות, אתמול התבשרה משפחתו של סמ"ר שי לוינסון ז"ל כי הוא נחטף ללא רוח חיים לרצועת עזה • אחיו הגדול בן ספד לו
לאחר שבמשך שלושה חודשים לא היה ידוע מצבו אך היה ברור שהוא מוחזק בידי חמאס, דובר צה"ל התיר לפרסום כי שי לוינסון, לוחם השריון בן ה־19, הוגדר כחלל צה"ל. ינון מגל ובן כספית שוחחו ב־103fm עם בן לינסון, אחיו של שי ז"ל, אשר סיפר על דמותו של אחיו האהוב.
"אחי, נודע לנו אתמול שיום המוות שלו זה בשבעה באוקטובר, ואתמול הגיעו נציגים של הצבא לאשר את זה", שיתף בן. "הוא סגר שבת בקו עזה, במוצב מחלקתי של טנקים. אחי היה מפקד טנק, סגר שבת. באותה שעה, 6 וחצי בבוקר, קפץ יחד עם הצוות שלו וכל שאר הגזרה לכיוון הגדר. למען האמת, לפי עדות נהג הטנק, הוא היחיד ששרד. הוא אומר שבאיזשהו שלב טיל נ"ט פגע בטנק, ושי אחי שהכווין מלמעלה כנראה הועף ממנו ולמעשה נחטף לעזה".
לדבריו, "אתמול נודע לנו שהגופה נחטפה, והוא לא נחטף בחיים. בשבועות הראשונים, בחודש הראשון, הוא היה מוגדר כנעדר, לאחר מכן הצבא שינה לו סטטוס ככל הנראה לחטוף, בלי מצב רפואי של חי או מת, עד אתמול שהודיעו לנו שהוא חטוף וגופתו מוחזקת שם ברצועה".
"אתם יושבים שבעה?", התעניין מגל, ולוינסון הסביר: "מבחינה הלכתית, מה שאמר לנו נציג הרבנות הצבאית שלא עושים לוויה כי אין מה לקבור, ושבעה זה לפי החלטת המשפחה - החלטנו כן לשבת שבעה, לסגור איזשהו מעגל, לתת סוג של חותמת סופית לכל הסיטואציה. לכל מי שהוא נגע בו, במה שהוא הספיק, חברים, משפחה, כל מסגרת שהוא היה בה. אנחנו יושבים בבית, בגבעת אבני".
"הוא היה האדם הכי קרוב אלי במשך הרבה מאוד שנים"
בהמשך סיפר לוינסון על השתלשלות האירועים מהרגע שאחיו נחטף עד אתמול. "הגיע לידינו שלושה שבועות לאחר המלחמה איזשהו סרטון, שכמובן גם הצבא ראה אותו, ובסרטון נראה מישהו שאנחנו זיהינו אותו כאחי, אבל אי אפשר להסתמך רק על זה. הצבא לא יכול להסתמך רק על זה. לאחר נתיחה של הסרטון הוחלט שמי שרואים בסרטון לא חי, אבל לא היינו יכולים להצליב את זה שזה באמת אחי שי. בהתאם לזה הראו את הסרטון לעוד כל מיני אנשים שהכירו אותו, ולפי מבנה גוף מיוחד, אחי גבוה, מעל 1.90, אצבעות ידיים, השוו את כל הנתונים ארבעה צוותי חקירה והגיעו למסקנה גורפת".
"שי היה אחי הקטן, אני זוכר אותו כאח. יש לי עוד אחות קטנה, אז הוא היה האדם הכי קרוב אלי במשך הרבה מאוד שנים", שיתף לוינסון בכאב. "גדלנו יחד, הוא היה מאוד נחוש, לפחות מבחינת הצבא. לא היה לו פרופיל מתאים ללחימה בגלל סעיף של ראייה, והוא כן התעקש להתגייס לקרבי. שיריון זה מה שהתאפשר לו. הוא היה פסול חי"ר, והוא ויתר על מעמד של ספורטאי. הוא היה שחקן כדורעף מצטיין. יש פה איזה דו קיום, שי למד בכדורי, בית ספר רב תרבותי. שי באמת היה הדבק של החבורה, לפי מה שחברים שלו אומרים, ראיתי את זה מהצד, הוא היה מגיע הביתה וישר יוצא. מאוד צנוע, אהוב, כולם רצו להיות בסביבתו".
עריכה: שני רומנו
