מבוקר השבת השחורה נערכים בעיר שדרות לקליטה מחדש של התושבים שפונו מביתם מ־7 באוקטובר ואילך. דורון שבתי, עובד סוציאלי ותושב שדרות, ממארגני ההפגנה נגד הפקרת התושבים ונגד רצון הממשלה להשיבם לעיר חרף ערעור תחושת הביטחון שספגו, הגיב לדברים.
"שלשום הבנו שהולכים לשנות דרמטית את מה שאמרו לנו שהולך להיות המשך מתווה הפינוי לשדרות ושאר העוטף", סיפר. "אתמול המסר שקיבלתי שאין מה לעשות, והולכים להגיד לנו שתוך שלושה שבועות אנחנו צריכים לחזור הביתה. אז לקחתי את הילדה וכתבתי בטוויטר שאני יוצא למחות, ואז באו עוד חבר'ה. זה היה מאוד מרגש, אבל להגיד שארגנתי הפגנה זה קרדיט יותר גדול".
עוד הסביר כי "יש שתי סוגיות שמתווכחים עליהן. בדקות אלה ממש מתנהלת מחלוקת של ראשי הרשויות בעוטף מול המדינה על היישובים הרחוקים יותר. המדינה כבר הגיעה למסקנה שלפחות עד הקיץ היא לא יכולה לספק את הביטחון המתאים ליישובים צמודי הגדר. למרות ההחלטה החליטו ששדרות חייבת לחזור. למה? שיקול כלכלי נטו, ועל זה המחאה של תושבי שדרות. אנחנו מצפים מהמדינה לעמוד בהגדרות שהיא בעצמה הבינה. אנחנו צריכים לחזור בקיץ יחד עם יישובים 0־4".
"מה שקרה זה שפשוט החליטו ביום אחד שמספרים זה לא נוח. המרחק שלי מהגדר הוא 800 מטר ופתאום הודיעו לי שאני 7 ק"מ", התרעם והוסיף: "יש מחאה רחבה יותר של הרשויות בעוטף שכל התושבים עד 7 ק"מ צריכים לקבל את האפשרות להישאר במסגרות הפינוי עד הקיץ. אני ממליץ לכל מי שיש לו טוויטר להיכנס לחשבון של כתב המשטרה של 13, הוא מתאר את הטראומה האישית שלו שהוא חווה משדרות. הוא מתאר את השכונה שלי".
שבתי המשיך והדגיש כי "נקודת המוצא צריכה להיות מה כולנו עברנו, גם הבת שלי, וגם כל תושבי השכונה וכל העיר, בשבעה באוקטובר. טענה שאנחנו שומעים הרבה 'נכון שיש ירי, נכון שהבתים רועדים, אבל יותר טוב ממה שהיה כבר הרבה זמן', אבל מה שקרה קרה. כולנו עברנו טראומה מאוד מורכבת. אשתי המשילה את זה יפה, שאם ילד מהגן של הבת שלי היה אלים, ובמשך שנים אומרים לנו יהיה בסדר, יכול להיות שהיינו מסכימים לקבל איזושהי מציאות. אבל אם הוא אשפז את הבת שלנו לא נסכים להיות איתו. זו התחושה שאנחנו נמצאים בה".
עריכה: שני רומנו