"מחבלים ענו לטלפון שלו וצעקו 'חמאס אצלכם'"
חן מכלוף, בתו של מישל ניסנבאום המצוי בשבי חמאס: "לא יודעים מה מצבו היום" • טענה: "מנסים להיאחז בכל תקווה אפשרית, זה שובר את הלב כל פעם מחדש"
מישל ניסנבאום, תושב שדרות בן 59, נסע למחנה רעים כדי לאסוף את נכדתו בת ה־4 שחגגה את שמחת תורה בבסיס עם אביה. בבוקר השבת השחורה, בשעה 7:30, ענה אחד ממחבלי חמאס לטלפון של ניסנבאום, וכך הבינו בני משפחתו שנחטף לשטחי הרצועה. חן מכלוף, בתו של מישל, סיפרה עליו ועל ההמתנה לשובו.
"ימים קשים, כמו רכבת הרים", הודתה חן. "מנסים להיאחז בכל תקווה אפשרית, בכל שביב של אפשרות קטנה. אבל אני לא אשקר, זה שובר את הלב כל פעם מחדש. אני מנסה להתנתק כי זה קשה לי נפשית, השינויים הדרסטיים האלה. אני לא עוקבת בדריכות, ואני יודעת שכשיהיה להם משהו להגיד לי, מישהו ידפוק על הדלת".
חן הוסיפה וסיפרה על הרגעים שבהם נותק הקשר עם אביה באותה שבת שחורה. "אבא הוא תושב שדרות. הוא יצא בבוקר מהבית עוד לפני שהבנו מה קורה בחוץ. ידענו אזעקות ולא מעבר. הוא התכוון להגיע לאוגדת עזה ברעים, אבל נתקל במחבלים באזור מפלסים. אנחנו יודעים שהוא ידע שיש מחבלים, שהוא הציל אנשים בדרך. אנחנו לא יודעים מה קרה ברגע ההתקלות, ואני לא יודעת מה מצבו היום, לא ידעתי באותו רגע ואני לא יודעת היום. באותו בוקר, כשהוא יצא מהבית, דיברנו. פחות מעשר דקות אחרי זה הוא לא ענה לטלפון. התקשרתי בלי הפסקה עד שהמחבלים ענו לי לטלפון, שם הבנתי שקרה הנורא מכול. הם צעקו 'חמאס בישראל, חמאס אצלכם'. אבל הם לא הזכירו אותו בשום שלב. זה רודף אותי".
"אצלנו זה תפס קשוח הסיפור של שבעה באוקטובר, קרה מה שקרה עם אבא, בעלי גוייס למילואים מהיום הראשון, אני בבית עם שלושה ילדים קטנים", סיפרה. "הם ילדים, הם לא צריכים להרגיש את חוסר הביטחון וחוסר הוודאות שאנחנו מרגישים. הם צריכים ללכת למסגרות, וזה מה שמניע אותנו לשמור על איזושהי שגרה".
על הדרך שבה היא מתווכת לילדיה את המציאות הקשה שבה סבא מוחזק בשבי חמאס, שיתפה: "בהתחלה לא רציתי. הגדול שלי בן 7, הוא כבר יותר מבין. הם רגילים שהוא כאן, הוא תמיד כאן ופתאום הוא לא נמצא, לא עונה לטלפון. אי אפשר כל כך לשקר. סיפרנו סיפור נורא יפה במרכאות, שיש מלחמה בחוץ, וזה משהו שהם מכירים כי אנחנו תושבי אשקלון, ושסבא נמצא במקום לא בטוח, שאנחנו לא יודעים איפה הוא נמצא, ושהמון אנשים טובים עוזרים למצוא אותו. הבטחתי שברגע שאדע משהו, כל דבר הכי קטן, אני אספר להם. אז זה השתיק להם קצת את הפחדים, אבל השאלות צפות מדי פעם, ו'איך יכול להיות שאת לא יודעת כלום? תנסי להתקשר אליו, בואי ניסע אליו'. יש רגעים שאני נשארת בלי מילים כבר".
"אנחנו שתי אחיות. אחותי בדיוק כמוני רק שבעלה בקבע ולא במילואים. שתינו עם ילדים קטנים. אנחנו נשארות כאן, שומרות על הבית, על הילדים, וכרגע זו ההתמקדות שלנו. עושות מה שאנחנו יכולות מרחוק", אמרה.
"הסיפור הזה, אי אפשר להבין אותו עד הסוף, אם היינו מבינים לא היינו קמים מהמיטה"
בסיום השיחה הביאה מכלוף פרטים נוספים על אירוע שיתקיים הערב במרינה באשקלון, על מנת שכולם יוכלו להכיר את דמותו המיוחדת כל כך של אביה. "היום בערב אנחנו משלבים שתי אהבות גדולות שלו - אבא מאוד אוהב מוזיקה, הופעות וקפה. החברים מספרים שכל בוקר הוא היה קם בבוקר ושולח להם בכל הקבוצות וואטסאפ 'מי פנוי לקפה?', והיום בערב אנחנו עושים אירוע שנקרא 'מי פנוי לקפה?', מזמינים את כולם לבוא ולשתות איתנו קפה, לשמוע על האיש המיוחד שהוא, לשמוע מוזיקה".
"זה יהיה רגע אחד שכולנו מתאספים, שמים הכול בצד ופשוט נהנים מהאיש שהוא ומאחלים שיחזור, הוא וכולם. יהיה מאתגר, ללא ספק. זה לא פשוט, זה גם נותן באיזשהו מקום מציאות לחיים שאני חיה. אני יודעת שזה נשמע מוזר, אבל הסיפור הזה, אי אפשר להבין אותו עד הסוף. כי אם היינו מבינים אותו ומכילים אותו, לא היינו קמים בבוקר מהמיטה. אני יודעת שזה מה שאנחנו צריכות לעשות כרגע, וזו הדרך להשאיר אותו בתודעה של כולם, איתנו וכאן. הלוואי והוא כולם יחזרו", סיכמה.
עריכה: שני רומנו
