אתמול (א') פורסם כי ראש הממשלה בנימין נתניהו החליט לקבל את עמדתו של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר בדבר הגבלת עלייתם של ערביי ישראל להר הבית במהלך חודש הרמדאן. חברת הכנסת עורכת הדין אפרת רייטן הגיבה לדברים.
"אתם זוכרים שהצבת גלאי המתכות הובילה לגל פיגועים? שהתברר שזה לא נעשה על דעת גורמי הביטחון ובראשם השב"כ? הוסרו הגלאים, היה לחץ בין־לאומי ומחיר דמים קשה. גם הפעם ההחלטה של בן גביר ונתניהו, האם לא למדנו לקח?", התרעמה חברת הכנסת. "אני לא חושבת שזה לקנות שקט. אני גרה ביפו, עברתי את שומר חומות, זה היה לא נעים. אפשר להתווכח על זה ואפשר שלא, אני מסתכלת עליי, כמי שמתגוררת ביפו כבר עשרים שנה, עליות ומורדות, מתח, יש הרבה מה לומר על זה. ביום הראשון של המלחמה מאוד מאוד נלחצתי, הייתי בטוחה שהולך להיות שוב פרעות ואלימות קשה מאוד".
עוד אמרה כי "הייתה עבודה מאוד רצינית, טובה, וצריך לציין את זה לחיוב, של המפכ"ל, של הרשויות המקומיות, ולבוא ולהגיד 'אנחנו חייבים להיות במקום אחר'. ראיתם יותר מזה, גם הסקרים שהראו את המחויבות והקשר של ערביי ישראל אחרי המלחמה למדינת ישראל, רק הלכו והתחזקו. גם בכנסת היה ניסיון בתחילת המלחמה של בן גביר ממש להתסיס. הגיע לכאן המפכ"ל, היה דיון שכותרתו הייתה 'היערכות לקראת שומר חומות 2'. הגיע המפכ"ל ושפך מים צוננים על היוזמה הזו של בן גביר, ואני שמחה שככה הוא עשה".
"אני חושבת שמשטרת ישראל נמצאת במצוקה., הוא הכניס אותם לסיטואציה שבה הוא שולט במינויים, הוא שולט בנרטיב", ביקרה חברת הכנסת את פועלו של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר. "אני רואה לא מעט ליקוקים והתחנפות. האם המדינה ערוכה להתייחס ולהתמודד כרגע עם חזית כזו? אני אומרת לך בוודאות - לא. האם נשאלו כל השאלות שצריכות להישקל בניהול הסיכונים האמיתי? על איזה נתונים העדיף בן גביר את עמדת המשטרה?"
ח"כ רייטן המשיכה ותקפה את ראש הממשלה: "נתניהו לא נמצא כאן יום יומיים, הוא מבין היטב מה ההשלכות של זה. אני סמוכה ובטוחה שהוא לא יחליט לקחת החלטה כזו גורפת, גם לפגוע בתחושת השוויון. צריך להיות מנהיג, לא צריך להיות נגרר. אני כמי שעוקבת היטב גם בעיקר אחרי נתונים, וכשאני מסתכלת על השנה המזעזעת הזו, מכל נתון שהוא לגבי הישגיו של השר לביטחון לאומי, האם אני סומכת עליו במאה אחוזים? לא".
"את חוששת כשהילדים שלך מסתובבים ברחובות?", התעניינו צמד המגישים, וח"כ רייטן השיבה: "אם הייתי כל כך חוששת לא הייתי גרה שם 20 שנה. ב־2015 הבן שלי היה בפיגוע, הבן שלי חזר יום אחד הביתה וחטף מכות, היו רציחות פליליות, הכול היה. ועדיין, אני רואה גם את הדברים החיובים, ורואה שברוב הזמן זה לא כך. אומנם המשטרה יכולה לעשות הרבה יותר, העירייה יכולה הרבה יותר, מנהיגי הדת, ועדיין אני אומרת לך שאנחנו נמצאים באחת התקופות הרגועות בזמן מלחמה".
נוסף על כך, הביעה רייטן את דעתה על המהלך להדחתו של עופר כסיף מתפקידו כחבר כנסת. "אני אימא ללוחם, חייל ביחידת קומנדו, וכשאני ראיתי את ההודעה, את ההצטרפות של כסיף לעצומה הזו, אני רתחתי. רתחתי גם מסיבה אישית וגם כאזרחית במדינה, שהדבר הזה איום ונורא. שום דבר שאני יכולה לבוא ולומר 'אני תומכת', ואז אמרתי אולי אני אוסיף את החתימה. פתחתי את החוק לפני כן, ואתה רואה שאין קשר בין חוק ההדחה לבין מה שהוא עשה. אז הלכתי ואפילו התייעצתי, אמרתי שאני אשב עם היועצת המשפטית, להעלות את כל הטענות כאילו אני מייצגת את פורר לצורך הדוגמה, וכל הבעיות עלו שם מלכתחילה".
"במשך שנה שלמה הייתי במחאות, הגעתי לרוטמן לוועדות, אמרתי שאני רוצה לכבד את שלטון החוק, את החלטות בתי המשפט, אז החוק הזה לא מתאים להדחה - מה כן? הגשתי נגדו תלונה לוועדת האתיקה, מבחינתי שיינקטו נגדו הצעדים המשמעתיים החמורים ביותר", טענה. "מבחינתי אם אפשר היה להרחיק אותו מהכנסת, הרי זה הדבר. זה קמפיין של ליברמן ופורר, חבל שכולם נפלו לספין הזה. מבחינתי, אם היה עכשיו חבר כנסת שהיה עומד בחוק, וזה חוק יוצא דופן וחריג בחומרתו, אבל אם הוא היה עושה פעולה שבאמת יש בה תמיכה בארגון טרור, נראה לך שהייתי מצביעה נגד?"
סג"ל חיזק את דבריה של חברת הכנסת, אך ביקש לחדד: "חוק יסוד הכנסת כולל את סעיף 7א', שאומר שמי שתומך בגזענות או מי שמתנגד למדינת ישראל כיהודית דמוקרטית לא יכול להתמודד בכנסת". חברת הכנסת אפרת רייטן הבהירה: "בסוף יש פה התנגשויות של ערכים, זכויות וחובות. כשאנחנו מסתכלים היום על הכנסת, כל חברי הכנסת, גם היהודים, הם ציונים? אתה חושב שיש פה אנשים שהם פועלים להסתה לגזענות? יש פה ויש פה".
"אז מהם גבולות חופש הביטוי? כולם הרי מותחים את חופש הביטוי עד הקצה, וכך צריך במדינה דמוקרטית. אנחנו צריכים לדעת להתמודד גם עם הביטויים הכי קיצוניים. אז כשאני מסתכלת על שלושת התנאים האלה, צריך כל הזמן לבחון, כי זה בסוף החוק. חברי הכנסת, אלו שהיו לפניי, חוקקו את החוק הזה", סיכמה.
עריכה: שני רומנו