ינון מגל ובן כספית

"אמרתי למג"ד שלי 'אני לא יוצא מפה, תמשיכו בלעדיי'"

סגן אורי צחור, ממפיקי מסיבת הטבע בקיבוץ רעים: "לאן שאתה רץ אתה רואה גופות" • הוסיף: "היו מולי חבורה של 9 עזתים לא חמושים שהתחילו להרביץ לי"


סגן אורי צחור, הנמנה עם מפיקי מסיבת הטבע נובה בקיבוץ רעים שהפכה לזירת טבח מחרידה, סיים השבוע קורס מפקדי פלוגה. בשיחתו עם ינון מגל ויוסי יהושוע סיפר על ההתרגשות הרבה לצד הכאב מחוויות המסיבה.

"אני מבין האחרונים שיצאו מהנקודות הקשות ביותר שהיו שם", הודה צחור בפתח השיחה ושחזר את הרגעים המטלטלים: "אני יצאתי מהשטח של המסיבה באזור השעה 11־12. אותי בגדול הטילים תפסו שכיוונתי מיקרופונים בבמת הצ'יל אאוט. במקביל כיבינו את שלושת הבמות. התחלנו לפנות אנשים, אני נשארתי במתחם של המסיבה עצמה, קיפלנו מה שאפשר וגם רגע להוציא כמה שיותר אנשים לכיוון יציאות החירום. אחרי חצי שעה אנחנו מתחילים להבין שיש פה אירוע יותר גדול, מקבלים דיווחים שמתבצע ירי, שיש כבר פצועים והרוגים. אני במקביל מתחיל לקבל הודעות מהצבא על הקפצות משגרה לחירום. מדווח למג"ד שלי שאני בתוך האירוע עצמו ושאני אעדכן אותו".

צחור המשיך ושיתף: "אני מחליט להכניס אנשים, אני מבין שיש משהו בכביש הכניסה, לכן אני מצמצם אנשים כמה שיותר מאחורי הבמה של הפסטיבל, לשים אנשים במקום שהוא מצד אחד נסתר ומצד שני נוח, יש פינות ישיבה, שתייה. לא להכניס את הבן אדם לפניקה. אני רץ בעצמי לחפ"ק בשביל להבין מה קורה, אני מקבל תמונה מלאה, רואה מחבלים, הרוגים, פצועים. חוזר למתחם הפסטיבל, אנחנו נכנסים מתחת לבמה, אזור החצי שעה, שם אני מתקשר למג"ד שלי, יש קולות של ירי ברקע. אני אומר לו 'כנראה מפה אני לא אצא, תמשיכו בלעדיי'. שולח הודעה למשפחה של 'אני אוהב אתכם', ושם את הטלפון בצד, הוא עליי אבל מנתק מעצמי את ההתעסקות הזו".

עוד סיפר צחור על הדילמה שחווה כשהתחבא מכוחות הנוח'בה שפשטו על מתחם המסיבה. "הדילמה אם אתה יוצא להילחם עם מה שיש או מנסה להציל כמה שיותר, נשארתי עם החבר'ה שהיו איתי. המחבלים נכנסו לתוך השטח, מתבצע ירי, אנחנו רצים משם. בריצה שלי, אני התחלתי בריצה לכיוון עזה, נפרדתי מהם בדרך, לקחתי איתי עוד שני אנשים, השטח פתוח אז זה מאוד מקשה על הסתתרות. אתה מחפש בעין את הכפל קרקע הבא שלך, הגופות פזורות בכמה וכמה מקומות".

"בדיעבד, הלא חמושים והלא מעורבים עשו לנו שם הרבה מאוד נזק"

"אתה יודע בוודאות שיורים לך מאחורי הגב. מגיע לכפל קרקע ראשון, משכיב את האנשים, אני שוכב עליהם, עושה להם תדריך איך עושים דילוגים. אני מדלג ראשון, אני מדריך, תדריך לכיתה לפני תרגיל. ארבעה חמישה דילוגים, ואז אני מזהה חבורה של עזתים לא חמושים מתקרבת לעברנו, אני אומר למי שאיתי 'אתם לצד ימין, אני לצד שמאל עליהם בשביל להרוויח לכם זמן'. אני רץ על הקבוצה, הם תופסים אותי, מתחילים להרביץ לי", תיאר והוסיף: "בדיעבד הלא חמושים והלא מעורבים עשו לנו שם הרבה מאוד נזק. זה חבר'ה שבאו במטרה לבזוז, במטרה לחטוף, הם הגל השני והשלישי שנכנסו. תפסו אותי, תוך כדי שהם מרביצים לי הצלחתי להרביץ חזרה, ונוצרה שם שנייה אחת של אי הבנה של כולנו, בשנייה הזו הצלחתי לברוח".

פגישתו עם ה'בלתי מעורבים' שחדרו מרצועת עזה לשטח ישראל לא תמה בכך, ולאחר שהצליח לברוח מידיהם, החלו לרדוף אחריו. "תמות נפשי עם פלישתים", הכריז צחור. "הם המשיכו במרדף אחרי, יש נחל שחוצה את המרחב הזה, אני קופץ לתוכו, נוחת על הרגליים, מספיק להגיע לחבר'ה שאמרתי להם לרוץ לצד השני, לתפוס אותם, ואני מזהה בעין קבוצה יותר גדולה של ישראלים. רץ אליהם צועק 'לקום', קמים, לוקחים מה שאפשר, ויוצאים בחזרה לאותו כיוון של אותם תשעה ומראים להם 'אל תבואו לפה, אנחנו הרבה יותר'. מבינים שהטרף הקל כבר לא קל והם ממשיכים הלאה. יצאתי עליהם בחזרה עם מקלות, אבנים, מה שהיה, והם הבינו שיחסי הכוחות לא לטובתם".

"נשארנו בשטח כמה שעות, להיות איש קבע ללא מדים שם זה אירוע שנייה עם עצמך שהוא מכונן, הוא כואב. אירוע שהוא קשה", ציין. "במהלך השהייה שם אני חוזר יחסית למתחם הפסטיבל כי אנשים התחילו להתייבש, שם ההבנה הכי גדולה שלי מהאירוע הזה - רגשות מאוד קשים, אתה מבין שיש משהו אחד שבכל הדבר הזה הם לא יכולים לקחת וזה החיוך שלך, זה הדבר היחיד שבידיים שלנו. שם אני עושה את הסוויץ' בראש של אם אנחנו מתים אז עם הראש למעלה ועם חיוך מאוזן לאוזן. אחרי כמה שעות עולה מחבל נוח'בה לכיפה שולטת, מוציא RPG ומבצע ירי. אני מרגיש בום מאוד גדול, רעש, צפצופים באוזניים ופרץ של דם מהפנים".

"סורוקה - הם היו נקודת אור בתוך הכאוס שהיה שם, והיה כאוס טוטאלי"

את אותם רגעים שבהם הבין שהם כבר לא בטוחים מפני המחבלים, צחור לא ישכח לעולם. "אנחנו מתחילים לרוץ, ואיך שהוא מסיים את הירי שלו כיתת יורים עולה ויורה לכל עבר. תופס ידיים לשתי בנות, מתחיל להריץ אותן איתי, כשאני מגיע להתחברות של הנחל שמתחבר ל־232 יורדים לבפנים. מצליח להבין שיש שם אנשים, אני עוקף אותם ופורץ את הדרך לציר. בציר אני רואה משטרה, צבא, מבצעים חבירה, רץ מגיע לנקודה, מתחיל לפנות מי פצוע, לעשות סידור כלשהו באנשים. באיזשהו שלב מגיע זאב, אני מזהה את הנהג כנגד בחטיבה שאני תחתיה. לוקח לו טלפון, מעלה דיווח לגדוד שאני בסדר, פצוע ואני פה. חובר לנשק ואנחנו מתחילים תהליך של לפנות אנשים".

על רגעי הפינוי לאחר זמן ממושך של בריחה ממקום למקום אמר: "אנחנו מעמיסים כמה שיותר בנקודה, תוך כדי במהלך הכביש אנחנו עוצרים, מוציאים אנשים מרכבים, מה שאפשר. עד שבאיזשהו שלב פיניתי את עצמי לסורוקה, נפצעתי בפנים, הבנו שיש לי עוד רסיסים ביד. לא באמת היה יותר מדי מה לעשות עם זה באתו יום, סורוקה עבדו בצורה פנומנלית. הם היו נקודת אור בתוך הכאוס שהיה שם, והיה כאוס טוטאלי. יום אחרי חזרתי לפלוגה שלי, ללחימה בעוטף. אחרי שבוע נפצעתי עוד הפעם, גם בעוטף, חזרתי באותו הלילה, סוג של תאונה מבצעית. נפצעתי בכף היד, המשכתי ככה עוד שלושה שבועות עם שתי הפציעות עד שקיבלתי איבוד תחושה ביד ושיתוק, עליתי לשיקום".

"מבחינה רפואית אני בסדר, מבחינה נפשית זה משהו ששנייה צריך ללמוד אותו ולראות אותו. בחרתי להסתכל על היום הזה, דווקא על נקודות האור שיש בו, מהסיפורים הקטנים ולדבר הכי גדול, תראה מה עם שניסו להוריד אותו באותה שנייה קם ונלחם חזרה. אנחנו כעם ברגע אחד, כולם להתגייס. זה מטורף להיות חלק מהדבר הזה", סיכם.

עריכה: שני רומנו

22/02/2024

הצטרפו לערוץ הווטסאפ של 103fm


זירת מסיבת הטבע ברעים
זירת מסיבת הטבע ברעים  |  צילום: חיים גולדברג/פלאש90
Paris