בשנות ה-60 של המאה הקודמת הייתה אסנת פז אחת הזמרות המושמעות ביותר ברדיו הישראלי, זמרת פופולרית שחלשה על שלל סגנונות ביד רמה: שירי פופ קליטים וקלילים, שירי הורה, בלדות נוגות ושירי ילדים.
'שיר שלכת אדומה', 'בואי אימא', 'אורי', 'בת הרב', 'תחת זיו כוכבי שמים', 'כובע של קש' ו'רוח עצוב' הם כמה מהשירים שתרמה לפנתיאון הנצחי של זמר העברי.
בשנות ה־70, ללא התראה מוקדמת, 'נעלמה' פז, בחרה לקחת צעד לאחור וחדלה מלהקליט ולהופיע. לאורך השנים בחרה להמציא עצמה מחדש כפזמונאית וככותבת, והן עוסקת בציור. בפרק זה של 'מילים ולחן' חזר חוקר המוזיקה דודי פטימר אל סיפורה ואל שיריה הידועים, אל הנסיבות שהובילו לדעיכת הקריירה שלה ומעשיה בשנים האחרונות.
הפודקאסט 'מילים ולחן' לוקח אותנו למסע בעקבות התופעות, הסיפורים, השירים והאמנים שעיצבו את הפסקול הישראלי לאורך שנותיו. דודי פטימר הוא עיתונאי וחוקר מוזיקה, יוזם פרויקט תיעוד המוזיקה הישראלית דודיפדיה.
לכל הפרקים של הפודקאסט לחצו כאן.