"אולי זה טוב שלא שומעים יותר מדי, מחזיקה אצבעות"
מירב לשם גונן, אימה של רומי גונן המצויה בשבי חמאס, על הניסיונות להוביל לעסקה • על דו"ח האו"ם: "אחד הדברים החשובים שיצאו מאז המלחמה"
רומי גונן, בת 23 מכפר ורדים, נחטפה משטח מסיבת הטבע בקיבוץ רעים בבוקר השבת השחורה ב־7 באוקטובר, ומאז היא מצויה בשבי חמאס. מירב לשם גונן, אימה של רומי, שוחחה עם אודי סגל וגיא פלג וסיפרה על תחושותיה בעקבות הזמן הרב שעבר ומה שנראה כמו תקיעות במשא ומתן.
"אנחנו לא שומעים בימים האלה משהו מצוות המשא ומתן, ואנחנו מעדיפים לשמוע את הדברים הרשמיים נאמרים כשיש משהו ספציפי, מדויק", הודתה לשם גונן. "כרגע אולי זה טוב שלא שומעים יותר מדי, אני מחזיקה אצבעות. קציני אכ"א שלנו עושים עבודה מצוינת, הם בתקשורת איתנו, אבל הקשר שלנו עם הגורמים עצמם, אנחנו נפגשים גם עם רונן בר, ניצן אלון, גלנט. אנחנו נפגשים עם כולם, ככה שכשיש משהו רלוונטי להגיד, ומשהו מדויק, הם אומרים".
לשם גונן המשיכה והזכירה כי נכון לרגע זה הצוותים פועלים נמרצות להגיע לעסקת שחרור חטופים נוספת. "אני מבינה שהדיון שם מאוד סוער. נושמים עמוק. מצפים לדברים הטובים. לנו יש משפחה מאוד חזקה, מאוד מלוכדת, אנחנו משתדלים להיות כמה שיותר ביחד. משפחת החטופים, המטה הוא מקום שבשביל כולנו הוא מקום להוציא גם כאב, גם תסכול, שיח, מידע, ובעיקר פעולות. לשבת ולחכות זה הדבר הכי נורא שיש".
"המטה שלכם עבר טלטלה מאוד גדולה בעיתוי מאוד בעייתי", ציינו צמד המגישים, ולשם גונן השיבה: "אני חושבת שטלטלות הן בדרך כלל בעיתויים לא נוחים. אני חושבת שאנשים שעשו איתנו כברת דרך ארוכה כל כך, ובסופו של דבר המטה בנוי על המשפחות, זה הכוח, החיבור בין המשפחות וגם האנשים שיצאו, עד הרגע האחרון וגם דקות אחרי נתנו והעניקו את כל מה שהם צריכים כדי שלא ישאירו ואקום גדול. יש לי רק הרבה תודה להגיד לכל מי שמחליט לעזוב מסיבה כזו או אחרת, אבל הליבה זה המשפחות. את זה צריך לזכור, זה לא ארגון רגיל".
נוסף על כך, התייחסה לשם גונן לדו"ח האו"ם, הכולל עדויות ומפרט פגיעות מיניות רבות שבוצעו על ידי מחבלי חמאס בטבח שבעה באוקטובר ובמהלך ההימצאות בשבי. "הדו"ח הזה הוא אחד הדברים החשובים ביותר שיצאו מאז המלחמה, אחד מהם. חשוב מאוד להכיר את מה שקרה שם, מה שהעדויות שקורות גם כרגע. המטרה של כולנו זה להביא את החטופות והחטופים, את מי שעדיין בחיים להביא בחיים ולאפשר להם חיים שאחרי. כמובן שגם את הנרצחים אנחנו רוצים להביא, אבל אם אני אתמקד בחיים - צריך לאפשר להם חיים תקינים גם אחר כך".
"יש פה קו נורא נורא דק בין לשמור על הפרטיות של כל אחת מהבנות והגברים שנמצאים שם, בטח בנושאים שנוגעים לפגיעה מינית, לבין העובדה שצריך לדבר את זה שזה קורה", הדגישה. "זה קשה, זה קו מאוד לא פשוט. זה גם מלחמה שלנו כמשפחות, לשמור על הפרטיות של הבנות שנשארו שם, אחרת אנחנו באמת לוקחים מהם את צלם האנוש, את הזכות הכל כך חשובה - להגיד מה שהן רוצות, מתי שהן רוצות, אם בכלל, כשהן יחזרו".
עוד שיתפה כי "אני חושבת על הבת שלי, שאני לא בדיוק יודעת מה היא עברה, לא עברה. לא הייתי רוצה שמישהו ישים עליה תווית לא אמיתית. זה ממש סוג של עוד פלישה, עוד חילול של הכבוד של אותם אנשים שנמצאים שם. צריך לשמור עליהם, זו האחריות שלנו".
עריכה: שני רומנו
