"נשפך פה דם כמו מים, ואין מישהו שלוקח אחריות"
הרב יצחק בצרי, שאיבד שלושה מקרובי משפחתו באסון הר מירון, על דו"ח המסקנות של ועדת החקירה לאסון מירון: "חשכו עיניי - לזה חיכינו שלוש שנים?"
המקובל הרב יצחק בצרי, שאיבד שלושה מקרובי משפחתו באסון הר מירון, שוחח עם אריה אלדד ובן כספית ב־103fm ושיתף בתחושותיו הקשות לאחר שפורסם דו"ח המסקנות של ועדת החקירה הממלכתית לחקר האסון האזרחי הגדול בתולדות המדינה.
לדבריו, "אני כל הזמן ניסיתי לא לעקוב אחרי ועדת החקירה כדי שלא אתאכזב, אבל היום לא יכולתי, לא התאפקתי - פתחתי את הדו"ח וממש התרגשתי לקרוא את כל החקירה. כתבו ממש חזק איך הפשיעה הייתה חמורה, אבל כשהגעתי למסקנות של הוועדה - ממש חשכו עיניי. בכלל לא הלכו עד הסוף. בסופו של דבר אתה שומע ששר המשטרה נגזר עליו שלא יהיה שר המשטרה. הוא יכול להיות שר החוץ, שר הפנים, הכול הוא יכול להיות חוץ משר המשטרה, פשוט כי הוא לא ראוי".
בהמשך ביקש הרב לצאת בקריאה: "אני מציע לכל אלה שמחכים לוועדת חקירה על המלחמה - תוותרו על זה. זה פשוט בדיחה. פתאום כולם לא אשמים, פתאום הכול נגמר בכלום. בגלל זה העדפתי שלא לקרוא את זה. תמיד אמרו לי שבסוף אני אתאכזב, ובאמת התאכזבתי מאוד. אני באמת מציע לכל אלה שמחכים לוועדת חקירה למלחמה ויוצאים להפגנות - בואו תרדו מזה, זה לא יעזור לכולם, זה הכול בדיחה".
הוסיף: "היחיד שעשו אותו אשם זה שר הדתות, אבל אני חושב שהוא הרבה פחות אשם משר המשטרה. הרי מי שאחראי על ביטחון הפנים הוא שר המשטרה. אני חושב שכל מה שכתבו נכון, אבל המסקנות נוראיות. הם לא גזרו שום דבר. אדם יכול להבין שמי שיש לו פרוטקציה במדינה שלנו, מגיע לו פרס. הוא אף פעם לא ייענש, הוא רק יעבור מתיק לתיק. זה מה שאנחנו רואים פה. כל המדינה מנוהלת על ידי פרוטקציות. איך יכול להיות שאחרי כל כך הרבה אבדות, שום דבר לא היה פה? בשביל זה אני אומר שעדיף בכלל לא לקרוא את הדוח. המומחים הכי גדולים צריכים לשבת כדי לכתוב דברים כל כך פשוטים? לזה חיכינו שלוש שנים?".
כשנשאל כיצד האסון השפיע עליו, השיב הרב כי "אני כיהודי מאמין אומר שהכול משמיים ומקבל הכול באהבה. עברתי אסון, גם יש לי בת שנפצעה בתאונת דרכים, אבל המסקנות לא שינו את זה. אני הסכמתי לעלות לשידור כדי להגיד לכל אלה שנרצחו ונהרגו ונאנסו במלחמה הנוראית והכל כך קשה שאנחנו עוברים - תפסיקו לחכות לוועדת חקירה. העולם כמנהגו נוהג. המנהיגים יישארו אותם מנהיגים, אותם אנשים, אותם פרצופים. אלה אנשים שמומחים להישאר על הכיסא".
לסיום תהה בכאב: "יכול להיות ש־15 אנחנו נמצאים במלחמה מול החמאס ולא עשינו כלום? תושבי הצפון נמצאים בגלות, לא בבית שלהם, ומישהו מתייחס אליהם? מישהו חושב עליהם? כאילו לא קורה כלום, כאילו הכול בסדר. אין לי מילים. אני כואב את הכאב של עם ישראל, בוכה כל היום. נשפך פה דם כמו מים, ואין מישהו שלוקח אחריות".
עריכה: דוד זבולוני
