עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל ולאור האיום הביטחוני הממשי של כוחות חיזבאללה בגבול הצפוני, הוחלט על פינוי תושבי קו העימות, בהם גם תושבי קריית שמונה. ד"ר מגי מועלם היא מורה לביוטכנולוגיה הנמנית עם אותם מורים שפונו מבתיהם. בשיחה עם אודי סגל ואלי כהן, מנכ"ל פתחון לב, שיתפה ד"ר מועלם בקשיים. עוד סיפרה על הכנס 'נעים בחינוך' של המרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט שהתקיים אתמול (ה') בשיתוף עם משרד החינוך.
"הסיפור של המורים המפונים הוא סיפור שאנשים פחות מדברים עליו, כי כל מורה מפונה צריך להביא את היכולות שלו למקום חדש שאליו הוא מגיע וללמד", אמרה והוסיפה: "אתה רואה כמה דברים בבתי ספר למפונים, אתה רואה ילדים שדי איבדו את הכושר ללמידה, כי זה לא מקום שבאמת אפשר ללמד בו - לא מבחינה פיזית, מוטיבציית הילדים נשחקת עם הזמן וגם של המורים. מצד אחד אתה צריך לרכז כוחות, ומצד שני העשייה עוזרת לך קצת לעבור את היום יום".
באשר לכנס שהתקיים במטרה להעלות את המודעות להכשרת מורים לאור הנשירה הגבוהה של מורים בשנים הראשונות בעבודה, שיתפה: "קורה תהליך מאוד מדאיג במדינת ישראל. זה יהיה בעוכרינו, די דומה לתהליכים שקורים בתחומים אחרים, נגיד ביטחון. חינוך זה לא עסק כלכלי, זה לוקח זמן. אתה מוצא פה ושם פתרונות, ותוך שנים ספורות הדבר הזה יגיע הביתה לכל אחד".
"האוכלוסייה החלשה שתצטרך לגייס מורים טובים, אנשי חינוך ראויים, הכי תיפגע. היא לא תוכל, כי המקומות שמכשירים היום להוראה ריקים מאנשים", הדגישה. "השותפה שלי פשוט עזבה תוך כדי המלחמה. יש פי שניים משימות, וזה לא קרה רק לי. היא לא שרדה את זה, המון בעיות בתוך בתי הספר החדשים, חוסר מוטיבציה של לימודים".
עוד טענה כי "הדור הבא שחווה את המלחמה כמפונה, מרגיש שהמערכת נטשה אותו. המערכת לא מביאה באמת פתרונות טובים לזה. ברור שיש פה ניסיון לעזור, אבל זה לא מספיק טוב נכון לנקודת הזמן הזו. אני מסתכלת על האנשים שעובדים היום במערכות החינוך בפריפריה, הם מתעייפים. זה מעייף. אנחנו שורדים את זה, באים לעבודה, לובשים חיוך נחמד, אבל עייפות החומר ניכרת".
ד"ר מועלם המשיכה וביקרה: "אין הכשרת סטודנטים, יש בעיה קשה מאוד במכללה. מישהו צריך לחשוב על המערכת הזו, לחשוב קדימה, מי יעבוד בהייטק עוד X שנים? מי יהיו האנשים שיכשירו את החבר'ה הצעירים?"
עריכה: שני רומנו