"לא יודעים שכדי להגיע למה שהגעתי אליו, עברתי מכשולים נוראיים"
טניסאי העבר אנדי רם שוחח עם ערן שומרון על המשברים והאתגרים שהתוו את דרכו: "מגדל את הילדים דרך הסקייפ, תוהה אם זה שווה את זה" • פרק 02
לפעמים, נוטים אנחנו להסתכל בדיעבד על ההחלטות שקיבלנו, על האירועים ששינו את חיינו, על האתגרים שצלחנו מבלי שבכלל האמנו בעצמנו. בפרק השני של 'הצ'יפסר' בהגשת היועץ העסקי ערן שומרון, על עסקים, החלטות, והחיים עצמם, אירח את טניסאי העבר אנדי רם, ששיתף בדרכו מעוררת ההשראה להצלחה.
"ההסתכלות שלי על החיים מאוד אופטימית וחיובית, על כל דבר", הודה רם, "עברתי המון דברים, הייתי אחד השחקנים הטובים בעולם, המון הישגים יפים בזירה של הטניס, ואנשים לא יודעים שבסוף כדי להגיע לדברים הללו עברתי מכשולים נוראיים. המשותף לכל אלה היה החיוביות, אני לא אומר שהכול טוב בחיים אבל בכל סיטואציה אני מוצא את הדברים הטובים. ההסתכלות על הטוב של האדם האחר, אני מנסה להסתכל על הדברים החיובים, פחות להתמקד בשלילי אצל אנשים אחרים. זו דרך חיים שאני חושב שיותר נעים לי לחיות איתה. אני מנסה להישען על כאלה שנותנים לך אנרגיות, זה חלק מסודות ההצלחה גם בקריירה וגם אחרי הקריירה".
על תחילת הקריירה, סיפר: "בגיל 5 עליתי לישראל, אבא שלי לא רצה שאכנס לכדורגל כי הוא נפצע , וכך הגעתי לשחק בגיל צעיר. לא הייתי ספורטאי על, אבל לאט לאט היה לי משהו מאוד מיוחד באופי. היה לי חשוב להיות הרבה יותר מקובל דרך הספורט. גדלתי להיות אחד הטובים בקבוצה, ובגיל 13 קיבלתי את ההחלטה הכי משמעותית בקריירה שלי - לעזוב את הבית ולהיות שחקן מקצוען. עברתי לחיות טניס. כל הקשיים בסוף מעצבים אותך ומביאים אותך לאנדי השלם בסוף הקריירה. הייתי אחד הטובים בעולם בנוער, ולא הצלחתי לעשות את המעבר לבוגרים".
"עשינו כל כך הרבה, הקדשנו כל כך הרבה שנים לטניס"
"בכל שנת 2002 חוויתי שתי פציעות מאוד קשות, ושנה לא התחרתי", התייחס אנדי לרגע מכונן שחווה במקצוע, ולשותפות ארוכת השנים עם הטניסאי יוני ארליך. "עשינו כל כך הרבה, הקדשנו כל כך הרבה שנים לטניס, שבמקום הנכון ובזמן הנכון התפוצצנו. אנשים ויתרו עלינו, כבר שמו עלינו איקס, והיה לנו בן אדם אחד שהאמין בנו, מאמן אחד. הוא אימן אותנו חינם ואמר 'יש לכם את זה'. זה התחבר בצורה מדהימה. נגד כל הסיכויים הצלחנו. יוני ואני ידענו שאנחנו מהזוגות הטובים בעולם. כך שיחקנו כל משחק שעלינו לשחק, עלינו בידיעה שאנחנו הולכים לנצח. ניצחתי את פדרר, את כל השחקנים בעולם ניצחתי בזוגות".
בסיום דבריו, שרטט קו ברור וחד בין המשברים שחווה לדרך בה התעצבה דמותו החזקה . "העלייה לארץ הייתה משבר גדול בתור ילד קטן", אמר. "צוחקים עליך, עד גיל 18 היה לי מבטא. בשלב יחסית מוקדם, ב־2005, איבדתי את אבא שלי. משבר שאי אפשר לתאר אותו. הוא זכה לגדל ספורטאי אבל לא להינות מהפירות, לראות אותי זוכה באליפות אוסטרליה. הוא הביא אותי עד לשם, סבל את כל הדרך, ולא זכה. יש לי אישה שאני איתה המון שנים, ואז פתאום ילדים. אני לא בלידה של הילד, אני באמצע טורניר. הילדה השנייה, אני בא ליום אחד וטס לחודשיים. אתה מוותר על הדברים האלה, תחרויות, אני לא עם הילדים, מגדל אותם דרך הסקייפ. זה המון דברים כאלה שאתה תוהה עם עצמך 'האם שווה כל הדבר הזה?', זה חלק מהפרישה שהייתה לי בסוף 2014. אמרתי שהמשקל כבר כבד, היה לי כבד הדברים של המשפחה. היו לי המון כאלה דברים בקריירה, ומתוך זה אני צומח, מנסה לצאת חזק".
עריכה: שני רומנו ומיכל קדוש
