שרון מלכי-אשל, אימה של התצפיתנית רוני אשל ז"ל שנלחמה בגבורה ב-7 באוקטובר, שוחחה עם ליאת רון ואריה מליניאק על המיזם שהיא משתתפת בו, שנועד לסייע למשפחות שכולות שנתקלות בקשיים הבירוקרטיים מאז תחילת המלחמה. עוד סיפרה בכאב גם על בתה שנפלה בקרב.
"אני מאוד גאה ויודעת מי זאת הייתה רוני. כל התצפיתניות, כולן היו אחראיות ומקצועיות, וכולן ישבו בעמדות. היו חמש תצפיתניות בעמדה, כל תצפיתנית תופסת עמדה, הייתה עוד אחת שהיא גם מחליפה, עם שתי מפקדות, היו שתי סמב"ציות והייתה גם קצינה", סיפרה בבכי שרון.
"כולן היו אחראיות ומקצועניות, הקצינה שלהן שיר אלה, שהייתה יכולה להיות נכס לצה"ל, היא אמרה להן 'בנות, אנחנו לא נותנים להם לקחת את קיבוץ נחל עוז, אנחנו שומרים על התושבים בקיבוץ'. הן לא חשבו על עצמן, הן חשבו על תושבי הקיבוץ, והן היו כולן מדהימות ואמיצות והן אינן. 10 בנות ועוד אלה שהיו במיגונית כמובן", הוסיפה.
במהלך השיחה הסבירה על המיזם שמסייע למשפחות השכולות מול הבירוקרטיה, ושיתפה: "אם אני מצליחה לבצע משימה אחת ביום, זה הישג. אנחנו לא ישנים טוב, אנחנו לא אוכלים טוב, אנחנו לא. אנחנו מסתובבים ביניכם ואיתכם, אבל אנחנו לא מה שהיינו פעם, לא זוכרים כלום, שוכחים הרבה דברים. הצער הזה משתלט, הכאב משתלט על הכול".
"בעקבות פוסט שאני כתבתי בקבוצת פייסבוק שבה חברים כל מנהלי השירות במדינת ישראל, שבעצם מתייחס לבירוקרטיה וההתייחסות של חברות במשק לאנשים שכבר לא איתנו, הוקם מטה שירות חרבות ברזל. המיזם הזה בא לתת שירות ועזרה", אמרה.
היא נתנה דוגמה אישית: "לי יש רכב בליסינג מהחברה שאני עובדת בה ושני מפתחות יש לאוטו, מפתח אחד היה אצל רוני וכנראה נגנב לעזה, ואני הייתי צריכה עוד מפתח לרכב שלי, אז במקום שאני אתקשר לחברת הליסינג ואסביר מה קרה, וזה נורא קשה לי להסביר מה קרה, וישלחו לי טופס ואני אמלא אותו ואשלח אותו חזרה - פשוט חזר אליי מישהו מאותה חברת ליסינג, אמר לי 'מה את צריכה?'. יומיים אחרי זה היה אצלי נציג של אותה חברה, שכפלו לי את המפתח במקום, ובזה זה נגמר. זה נקרא טיפול בביורקרטיה".
בהמשך הצטרפה לשיחה חולי רז, מנהלת מטה שירות חרבות ברזל, ופירטה: "יש לנו קבוצה סגורה של המי ומי של עולם השירות: סמנכ"לים , מנכ"לים, מנהלי שירות של כל החברות בארץ. הפוסט הזה זוכה לחשיפה של 1,600 אנשים. מה שכותבת בין השאר בסופו של דבר שרון - 'תעזרו לנו המשפחות השכולות לעבור את המסע הזה בדרך רכה יותר, תבוא אלינו, דברו איתנו, בבקשה אל תשלחו מכתבים. תמצאו דרך טובה יותר, אנושית יותר, לכם זה רק מכתב, לנו זו התרסקות כואבת'".
"קיבלנו בוקס בבטן בתוך הקבוצה והחלטנו שאנחנו מקימים משהו שיעזור למשפחות, שבאמת אין לתאר את מה שהן עוברות, להקל עליהן בבירוקרטיה, שהן לא יצטרכו להרים את הטלפון", הוסיפה.