ידידי אמת?
עמוס הראל ('הארץ') על המעורבות האמריקנית בסוגיית רפיח: "מנסים להחזיק בשני קצוות החבל - תומכים במטרות המלחמה, אך לוחצים להפסקת אש"
נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן הודיע כי יוקם נמל בעזה להכנסת סיוע הומניטרי לרצועה, זאת על רקע דאגה הולכת וגוברת מפעילות כוחות צה"ל ברפיח. אריה אלדד ורון קופמן דנו בכך ב־103fm עם הפרשן הצבאי עמוס הראל ('הארץ'), אשר שיתף ביחסים המתוחים בין שתי המדינות הידידות והביע את דעתו על האפשרות שהשותפה האמריקנית תפסיק לספק סיוע לישראל.
"השיטה של חמאס ידועה שנים, גם במבצעי עבר ברצועה, רק מה שהשתנה הפעם שצה"ל מחליט להיכנס ולטפל בזה", טען הראל. "בתחילת המלחמה הייתה פעולה נרחבת בשיפא, גם חשפו מנהרה מתחת, אבל אז זה היה בעיקר מאבק הסברתי וזה לא כל כך הצליח לישראל. הפעם, מה שקרה, מאז שצה"ל פינה את צפון הרצועה חמאס חזר כחלק מהמאמץ שלו להחזיר משילות, הפעיל שם מאות אנשים, כולל פעילים של הג'יהאד, והכניסה השבוע הייתה מפתיעה יחסית והביאה לתוצאות - קרוב ל־150 הרוגים חמושים פלסטינים".
הראל המשיך והדגיש כי "זה סיפור ארוך, זו מלחמה בטרור. במאבק הטקטי היום יומי יש הישגים שמפחיתים בהדרגה את היכולת של חמאס לפעול, ראה למשל את היכולת הרקטי של חמאס. חמאס מוגבל ביכולות שלו בהשוואה למה שאירע קודם. מי שמדבר מכאן על ניצחון מכריע, ניצחון מוחלט, מוכר אשליות לציבור. אין כוחות עכשיו שפועלים בהיקף כזה כדי להגיע לתוצאה כזו. יש צורך להמשיך להכות בחמאס, אבל זה רחוק מאוד מניצחונות".
כמו כן, כאשר נשאל מה מעכב את הפעולה הישראלית ברפיח, הבהיר: "אנחנו מספיק שנים בעסק כולנו כדי להבין - אין פה היתכנות מעשית של רפיח בטווח הזמן הקרוב. ברמדאן הקרוב זה לא יקרה, יש וטו אמריקני. בשבוע הבא יוצאים דרמר והנגבי לוושינגטון כדי להציג לאמריקנים את התוכניות. יש תוכניות. זה בפירוש בר ביצוע".
לסיום התייחס הראל לזירה הצפונית, שם נרשמת הסלמה מול חיזבאללה מדי יום. "אנחנו בסיפור ארוך מאוד, הייתי שם אתמול בסיור. ברגע שאתה מתקרב לפאתים הדרומיים של קריית שמונה, העסק ריק. סיפור מסובך מאוד. אחרי שעזבתי היו שם ארבע פגיעות של טילי נ"ט, זה אירוע יומיומי. חבל ארץ שהתרוקן מיושביו".
"יש פה מלכוד, הפטנט האמריקני הוא הפסקת אש של הסכם חטופים בדרום, והתקווה האמריקנית היא שאם שישה שבועות יהיה שקט בדרום אפשר יהיה להתחיל לדבר בצפון. אין הרבה אופטימיות בצד הישראלי", סיכם.
עריכה: שני רומנו
