"מחבל ירה RPG לחלון - אלון וסיון לא שרדו"
א', לוחם מגלן וחבר ילדות של רס"ל סיון ווייל ז"ל שנפטר מפצעיו, סיפר על התקרית הקשה שבה נפצע חברו: "כל הצוות נפלו פצועים, 15 מתוך 15"
בסוף השבוע הגיע מחבל חמאס למבנה שבו שהו 15 לוחמים מיחידת אגוז וירה RPG מהחלון אל תוך המבנה. 15 חיילים נפצעו בתקרית, שניים מהם נפלו בקרב כתוצאה מהירי - רס"ל סיון ווייל ז"ל ורס"ל אלון קורדיאשוב ז"ל. ינון מגל ובן כספית שוחחו עם א', לוחם מגלן וחברו הטוב של סיון, שספד לו.
"ביום שישי היה אירוע די רציני בח'אן יונס, צוות יחידת אגוז שהו בתוך מבנה, ומחבל יצא מאיפשהו וירה RPG לחלון", שחזר. "אחד האירועים הכי משמעותיים ונוראיים שהיו במלחמה, כל הצוות נפלו פצועים, 15 מתוך 15. מתוכם שניים, אלון וסיון, לא שרדו את הפגיעה".
על סיון, חברו הטוב משכבר הימים שנפטר מפצעיו, סיפר: "אני מכיר אותו מגיל שש בערך, ועד הרגע האחרון גדלנו יחד. ככל שהזמן עבר היינו יותר ויותר קרובים, איכשהו ההתבגרות קירבה בינינו. סיון מבחוץ אולי נראה ילד קצת ביישן, רציני, מופנם, אבל כשמכירים אותו קצת יותר או ברגע שהוא נפתח, הוא הכי שטותניק, הכי מצחיק אולי, מת לעשות סתלבט, למתוח אחד את השני. הוא היה דעתן מאוד, אם היה לנו דיונים, הבן אדם, אם לא היית מסכים איתו לא היה לך סיכוי לשכנע, הוא לא היה מפחד להגיד את מה שהוא חושב".
"בשישה באוקטובר היה שמחת תורה, היינו בבית, שתינו בירה, ואז בשבעה באוקטובר כל אחד הוקפץ לאן שהוא היה צריך", נזכר ושיתף: "הצוות שלנו, הוקפצנו לכיסופים, היינו שם באזור הצוהריים, ולקראת הערב אני עומד בכניסה לקיבוץ, ופתאום מגיע רכב עם חבר מהצוות שלי שראה את סיון ואמר לי 'חבר שלך פה'. אני מגיע לכניסה לקיבוץ ואני רואה את סיון, הוא מסתכל עליי במעין חיוך, איזו מציאות הזויה, אומרים 'בואנה מה קורה', לא קולטים את הסיטואציה, אבל הוא שמר על ציניות. הוא סיפר לי איך עבר עליו היום. היה חתיכת בלגן, אבל זה היה רגע מאוד הזוי - חבר הכי טוב שלי מהבית, אני פוגש אותו בכיסופים ברגע הקיצוני הזה. זה היה מאוד משמעותי".
כמו כן, כאשר נשאל אם אירועי שבעה באוקטובר הובילו לחרטות בנוגע לעלייה ארצה, הבהיר: "על סיון אני יכול להגיד שהוא בעצמו בוודאות לא מתחרט, הוא לא אהב לדבר צרפתית, תמיד שהמשפחה הייתה מדברת בצרפתית הוא היה עונה בעברית. סיון נולד בארץ, הוא הכי ישראלי, אצלו אני בטוח שלא הייתה שאלה בכלל. בשביל המשפחות, ההורים שלנו הם אלו שקיבלו את ההחלטה, אני מאמין שזה יותר תלוי בן אדם. היינו עכשיו בכמה שנים טובות של יחסית ביטחון במדינה, פחות מצב כזה, וזה בוודאות מעורר שאלות".
"לדעתי, בתחושה הפנימית העמוקה אנחנו יודעים שזה המקום. בגלל שיש לי משפחה בצרפת, והרבה אנשים שאני מכיר שחיים בחו"ל, הם אומרים שהם מגיעים לארץ בזמן המלחמה ואומרים שבוודאות בארץ אנחנו מרגישים הכי בטוח - זה המקום שלנו", סיכם.
עריכה: שני רומנו
