מילה מהעתיד
ניל"י גולדפיין ומלי אלקובי סיכמו את העונה השלישית, לא פחות, של עתיד מזהיר • מה השתנה לאורך הדרך, ומה הצליחו ללמוד חרף הוותק הרב? • פרק 35
בלי ששמנו לב, חלפו ביעף שלוש עונות שלמות של הפודקאסט 'עתיד מזהיר'; במשך שנה וחצי של מציאות פוליטית כאוטית ומציאות ביטחונית כאוטית הרבה יותר, שוחחו ניל"י גולדפיין ומלי אלקובי עם מיטב אנשי ונשות משאבי האנוש מחזית החברות והארגונים בישראל, וניתחו בכישרון את עולם העבודה המשתנה לנגד עינינו.
"יש משהו מאוד מעניין בעובדה שיש 3 עונות וזה בסה"כ שנה וחצי מאז שהתחלנו, וכל כך הרבה דברים השתנו", פתחה מלי. "הרי בכל הפרקים דיברנו על שינויים וטרנספורמציה וכל פרק ראינו ארגון שמתשנה בצורה אחרת, אז גם השינוי משתנה. ניל"י הסכימה, והוסיפה: "אנחנו ממש עדות לדברים משוגעים שקורים. בכל הפרקים שהיו לנו דיברנו על האנושיות, על השריר המאוד לא מפותח שצריך להיות מפותח אצל כולנו בנושא שילוב הטכנולוגיה והעבודה בצוותים של בני אדם ורובוטים, והרבה דברים שקרו זה הסיפור הזה של האנושיות. אז אני חושבת שבעתיד מזהיר, גם בלשון אזהרה, יש משהו חזק מאוד בהתמקדות בו זמנית באנושיות שלנו ובטכנולוגיה ובהתפתחות שלה".
בהמשך, הדגישה אלקובי: "אני מסתכלת על עולם העבודה החדש, ואני רואה בצורה מאוד ברורה את שני הדברים במקביל. את הנושא של המהירות שאנו צריכים להתחיל לקלוט ולעבד את הדברים החדשים האלה ואיך ניתן למנף אותם, חתיכת אתגר מנטלי, ואני רואה איך סוף סוף האיזון בין העבודה לחיים הפרטיים וקיצור שעות העבודה הולך והופך להיות דרמטי ואפשרי. האתגר הוא מה אפשר לעשות עם הזמן הפנוי. ראיתי איך בהתחלה עובדים הולכים לאיבוד, ואז לאט לאט הם לומדים לעשות דברים אחרים. אלה אתגרי העתיד וזה דורש הרבה יצירתיות. להקת אבבא בעיניי היא דוגמא מציאותית לעתיד. בני אנדרסון, חבר הלהקה, מנסה במשך שנים לשכנע את יתר חבריו לחזור להופיע והם מסרבים, אך הצליח לשכנע אותם להופיע כהולוגרמות. הם עלו על הבמה כשהם בני 26 והקולות שלהם היו משולבים ישן וחדש. זה מופע אינסופי שיכול לחיות לנצח, זה מכניס שני מיליון דולר בכל שבוע. אנחנו יכולים לייצר לעצמנו בעתיד הכנסה באמצעות ישיבה בבית".
"אני פחות מזדהה הסיפור של העבודה והבית זה כי אני צריכה המון זמן פנוי", הודתה גולדפיין. "ההבל ביני לבינך שאת באמת קיצרת שבוע העבודה שלך ואני לא, אני רק רעבה לזמן פנוי. זה מכניס אותי לסיפור של העתידנות, העבודה ההיברידית, ומקומו של האדם כאדם בתוך מקומות העבודה, איך את מתכוננת לעתיד כזה? איך תמציאי את עצמך מחדש?".
"אין לנו סיכוי לנצח את כמות הבינה המלאכותית"
בתגובה, השיבה מלי: "עוד לפני הקורונה התחלתי לעבוד על מוצרים דיגיטליים, והדבר הראשון שעשיתי זה הרצאות בהליכה, ביציאה מאזור הנוחות אנו צריכים לוותר על הרבה דברים, לשמחתי זה עבד מאוד יפה, בזכות אותו שינוי חיובי בתקופת המלחמה יצאתי עם מה שאני קוראת לו הרצאות רדיו, ויצרתי הרצאה שבה אנשים מקשיבים לא רק לתוכן אלא גם למוזיקה ומתרגלים מדיטציה. לצאת מהדברים הרגילים ולהשתמש בכל הטכנולוגיות הקיימות לנו". "אני מוצאת את עצמי מתעסקת המון עם יצירתיות", טענה. "אין לנו סיכוי לנצח את כמות הבינה המלאכותית, אך היצירתיות היא המקום היותר אנושי ושם יש המון אופטימיות והסתכלות למקום יותר חיובי ופחות על מקום של מצוקה".
"יש יותר ויותר לגיטימציה להודות שבני אדם הם יצורים רגשיים"
"המלחמה יוצרת אצל כולנו כשל חיסוני, אם אני מסתכלת על העתיד אני רוצה לעזור לאנשים שלי לנשום ולהיות בסנטר שלהם ולמצוא את האופטימיות של היצירה מתוך ההרס", הבהירה ניל"י. "הבינה המלאכותית תדע ותיצור יותר, ובסופו של אדם יש את הרגשות. יש יותר ויותר לגיטימציה לארגונים להודות ולהבין שבני אדם הם יצורים רגשיים, ולגרום למנהלים הבכירים להביע רגשות כחלק אינטגרלי מהתרבות הארגונית זה משהו שאני עושה עליו המון עבודה. אני מסתכלת על מה שקרה פה בארץ בשנה האחרונה ואני רואה שהממשלה נכשלה בלתת מענה רגשי וארגונים נותנים את מה שציפינו לקבל מהממסד".
עריכה: אליעזר בן יהודה ומיכל קדוש
