"לא מרגיש טיפה התחשבות מטעם הלקוחות"
תומר תובל, איש מילואים, סיפר לערן שומרון על הניסיון להלך בין הטיפות ולשמור על עבודתו לצד ההתייצבות בחזית • פרק 12
מפרוץ המלחמה הקשה בבוקר השבת השחורה ב־7 באוקטובר, אינספור מילואימניקים ומילואימניקיות התייצבו בחזית ובעורף על מנת להגן על המדינה בשלל גזרותיה. גם ממרחק יותר משנה לתוך המלחמה, ונוכח המציאות בזירה הצפונית, לא מעט אנשי ונשות מילואים עדיין לא שבו לשגרת יומם. בפרק ה־12 של 'הצ'יפסר' בהגשת ערן שומרון, אירח את תומר תובל, מילואימניק מחברת א. תובל סוכנויות בע"מ, ויחד סקרו את השנה האחרונה שטרפה את הקלפים.
"אני במילואים מהיום הראשון", תיאר. "מאותה שבת ארורה כולם הוזנקו, הגענו עצמאית באופן לא מוסדר, ועשינו סדר בתהליכי ההגעה עד היום. החברה שלנו יחסית קטנה במונחים של חברות, 11-12 עובדים, מחזורים של משהו כמו 12-15 מיליון, עכשיו פחות. ליבת העסק היא מכירות ושיווק שזה המנוע, וכשהרכש של הלקוח מגיע תהיה התקנה, הטמעה, לימוד, יש הרבה תקלות בדברים הללו. אני חלק מחברה מאוד קטנה, כל אחד מאוד חשוב, טכנאי שלי גם גויס ולא חזר עד היום. אפשר לומר שכמעט 50% מנותני השירות, מכירות והטכנאים, מאוד נפגע. זו פגיעה ראשונה, וכמובן כל הנושא של מכירות, שיווק. מגיעים אליי לידים ועד שיש לי זמן לחזור אליהם אני מגלה שזה לא רלוונטי".
"יש אפס התחשבות"
על הסיוע שקיבל נוכח ימי המילואים הארוכים, אמר: "מילא המצב, מילא המדינה, אבל באמת במישור העצמי הישיר, לא מרגיש שניתנה לי איזושהי נקודת זכות או טיפה גמישות, או טיפה התחשבות, מטעם הלקוחות. יש אפס התחשבות. יש את הדברים הישירים שביטוח לאומי מביא כביכול את המשכורת שלי, של העובדים בזה. אפילו אין לי זמן לבדוק את זה. אז אני מעביר לרואה החשבון שייראה מה אפשר, הבנתי שמביטוח לאומי אני מקבל כסף על מה שאני עובד, אבל את כל הפנסיות והתנאים הסוציאליים אני צריך לספוג".
עריכה: מיכל קדוש
