דת ומדינה - מאין ולאן?
בטוחים שאתם מכירים את היהדות הרפורמית? • עו"ד אורלי ארז־לחובסקי עם כל האמת על היהדות, הסטטוס קוו, ומה שביניהם • פרק 01
צמד המילים סטטוס קוו עבר גלגולים רבים במהלך השנים. ממשלות קמו ונפלו, ויכוחים בנושא התלהטו ונבלמו, וחוזר חלילה. אך מה באמת אומר הסטטוס קוו? האם הוא יכול להשתנות במציאות בה חילוקי הדעות עולים על ההסכמות? בפרק הראשון של 'הרפורמיסטית' בהגשת עורכת הדין אורלי ארז־לחובסקי, סיפרה קצת על הקשר בין הרפורמים לסטטוס קוו ולענייני דת ומדינה.
"כשאנחנו אומרים דת ומדינה, הדבר הראשון שעולה לנו לראש זה הסטטוס קוו", פתחה ארז־לחובסקי. "הנה כמה דברים שלא ידעתם. במכתב המקורי של הסטטוס קוו משנת 1947 הוזכרו ארבעה נושאים בסך הכל: נישואים, שבת כשרות וחינוך. וגם בהם לא הובטחה שליטה מוחלטת של הרבנות במרחב הציבורי בישראל. מימדי הסטטוס קוו צמחו עם השנים למימדים מפלצתיים, ואותו סטטוס קוו תמיד עובד לצד אחד - ההחמרות. למרות שיש תמיכה ציבורית אדירה בשינוי הסטטוס קוו בנושא של נישואים אזרחיים, תחבורה ציבורית בשבת ולימודי ליבה בחינוך החרדי - הדברים הלוו לא משתנים בגלל אילוצים פוליטיים והכוח הבלתי פרופורציונלי של המפלגות החרדיות".
"צריך לזכור שהמצב שבו אנחנו נמצאים היום, שיש מאות אלפים שנסמכים על קצבאות ציבוריות, לא קיים באף מקום אחר בעולם בחברה החרדית", הוסיפה. "גם נושא גיוס תלמידי הישיבות שהחל ב־1948 בקרב 400 תלמידי ישיבות שקיבלו פטור וצמח למימדים של למעלה מ־60 אלף, אין לו שום תקדים. לא רק שאין הפרדה של הדת מהמדינה - יש זרם דתי, הרבנות הראשית, שהוא חלק מרשויות השלטון, וזה כשלעצמו גורם לאפליה של מי שלא מזדהה עם הרבנות האורודוקסית".
"לבג"צ אין ברירה אלא להתערב"
אז מהי באמת היהדות הרפורמית? "מדובר בזרם הליברלי ביהדות העולם, והזרם הכי גדול מחוץ לישראל", השיבה אורלי. "רק בארה"ב יש שני מיליון יהודים רפורמים. בארץ מספרים לכם שמדובר במיעוט קטן. זה לא נכון. כ־13 אחוזים מאזרחי המדינה מזדהים עם היהדות הרפורמית או הקונסרבטיבית. מדובר ב־800 אלף איש. אנו שומעים את הפוליטיקאים החרדים מסיתים באופן קבוע נגד הרפורמים, והמילה הפכה לקללה. בגלל האפליה הזו, כדי שנקבל את מה שמגיע לנו, אין לנו ברירה אלא לפנות לבג"צ כדי שיכריח את המדינה להתנהג בצורה שוויונית. בניגוד לאופן שבו הממשלה מבקשת לצייר את בית המשפט כאקטיביסטי מדי, בנושא דת ומדינה בג"צ מאוד זהיר ומנסה להימנע כמה שיותר להימנע מהתערבות בהחלטות ממשלה וחוקים. בג"צ מתחנן שהמדינה תחזור ותשקול שוב את המדיניות שלה, ורק אחרי שנים ארוכות שהמדינה מסרבת לשנות את המצב - לבג"צ אין ברירה אלא להתערב".
"היום יותר ויותר ישראלים וישראליות מגיעים לבתי כנסת שוויוניים שבהם המשפחה יכולה לשבת ביחד בחגים, והאמא יכולה לעמוד ליד הבן שלה כשהוא עולה לתורה", אמרה בסיום. "אנחנו רואים גידול משמעותי במספר הישראלים שלוקחים אחריות על יהדותם, ומחליטים שלא ייתנו לאחרים להכתיב את האופן שבו יראו את היהדות שלהם. בשנה האחרונה היו אירועים ביום כיפור סביב הצבת מחיצה לתפילה נפרדת. לראות את התמונות הללו של יהודים הנוקטים באלימות אחד כלפי השני ביום כיפור היה לא פשוט. יחד עם זאת, ראינו את הפעם הראשונה בה הציבור הליברלי בישראל לוקח אחריות לא רק על הדמוקרטיה אלא גם על היהדות שלו, ולא מוכן שאחרים יגדירו בשבילו מהי מדינה יהודית ומה זה מרחב ציבורי במדינה יהודית. ההתפתחות הזו חשובה".
עריכה: איתי נקסון ומיכל קדוש
