"אין לי חלל, הבן שלנו, יותם, נוכח איתי פה"
איריס חיים, אימו של יותם שנחטף ונורה בשוגג על ידי כוחות צה"ל, בשיחה כנה ביום הזיכרון על האובדן האישי שלה: "לא מסכימה שיגידו שיותם זו טרגדיה"
לרגל יום הזיכרון 2024, אראל סגל בתוכנית מיוחדת ביחד עם איריס חיים, שבנה יותם ז"ל נחטף לשבי חמאס ב-7 באוקטובר ונורה בשוגג על ידי כוחות צה"ל כשברח עם שני חטופים ישראלים.
בפתח השיחה שאל המראיין - אם היום יום הזיכרון הנוכחי יותר קשה מבדרך כלל. חיים השיבה: "לא, מה שקשה זה שכל יום אנחנו מקבלים עוד ידיעה על חטוף שגופתו נמצאה. מי שחווה את האירוע הזה של אובדן של ילד, הזיכרון תמיד נמצא, לא צריך יום מיוחד לזכור".
"אין לי חלל, הבן שלנו, יותם, נוכח איתי פה. ביום שהודיעו לנו, היה נראה שאין יותר תקווה, שיש חלל ענק - ואיך נמלא אותו?", המשיכה, "כמה ימים אחרי הבנתי שזה בידיים שלי. חלק מתהליך האבל הוא 'איך אתה מתמודד איתו'. בימים האחרונים לצערנו, איבדנו אדם מאוד יקר בשם דרור אור, השם שלו זה שם מדהים של חופש ואור. קראתי שכתוב 'כבה האור' וחשבתי שאני רוצה שהאור של דרור יישאר, אני רוצה להשאיר את האור הזה. האם הגוף הפיזי זה האור? או שיש נוכחות שאנחנו יכולים לייצר אותה בשביל עצמנו? שהיא משאירה את האדם נוכח פה איתנו".
"מגדירה את עצמי אדם 'חילוני מאמין'"
בהמשך דנו השניים באמונה של חיים. "קודם אני חושבת שהרבה אנשים חושבים שאם אתה אדם דתי או מאמין אז יש לך את כל התשובות ואם אתה חילוני אז אתה לבד ואין לך במה להיאחז", סיפרה.
לדבריה, "אני מגדירה את עצמי אדם 'חילוני מאמין'. אני לא מקיימת מצוות, לא מתפללת דרך ספר, לא שומרת שבת, כן מדליקה נרות בשבת, אבל לא מקיימת שום הלכה, אבל אני בהחלט אדם מאמין. זו תובנה שהגיעה מ-7 באוקטובר שיש בי אמונה מאוד חזקה, לא קוראת לזה אלוהים, אבל אני כן קוראת לזה אמונה".
התפללת לישות שתציל את בנך?
"לא. כל המשפחה שלנו היא מוזיקאית ובעצם הבנו שלא התפללנו למישהו, אלא נשאנו תפילה. תפילה זה תדר של בקשה, שהרגשנו שאנחנו יכולים לעשות זאת דרך המוזיקה. הבאנו אלינו מוזיקאים הביתה ונשאנו תפילה לא למישהו ספציפי, כי אני מאמינה שאנחנו הרבה מעבר לכוח הזה, בתוכנו הכוחות האלה ואני מאוד שמחתי על הכוח של יותם שהוא יכול בעזרת כוחותיו שלו ובעזרת המוזיקה שהוא לוקח איתו לשבי, בעזרת המסר שלנו שאנחנו מאמינים בעם ישראל ובצבא הגנה לישראל".
"האמונה הזאת היא כמו מחשבה שמייצרת את המציאות, זה תדר וזו תפיסת העולם שלי. אני מאמינה שבעזרת הכוחות הפנימיים שלי והתודעה שלי אני יכולה לייצר מציאות. יש כאלה שיקראו לזה אלוהים וזה בסדר גמור, אבל אני לא מאמינה שיש משהו אחד שיגרום להצלה ואליו להתפלל", הוסיפה.
"פיתחתי שיטה: איך להיות בוודאות ובשליטה בתקופה שאין לך שליטה"
במקצועה עוסקת חיים כאחות בליאטיבית, שבין היתר מלווה חולים סופניים בדרכם האחרונה. לדבריה, עד מותו של יותם "זה לא היה אישו מכיוון שאני התמודדתי עם אנשים המתמודדים עם דמנציה, מחלה מאוד קשה, שבעיניי הכי קשה במחלה זה אובדן השליטה. שם שמתי הרבה מיקוד ופיתחתי שיטה של לייצר למשפחות שמלוות אדם החולה בדמנציה - איך להיות בוודאות ובשליטה בתקופה שאין לך שליטה. זה מאוד עזר בתקופה שיותם היה בשבי".
עוד אמרה: "היו לי כלים שפיתחתי במשך עשרים שנה שאומרים 'את לא חוזרת לעבר, מה היה - זה לא מעניין, את בכאן ועכשיו, את לא יודעת מה יהיה בעתיד ולכן אין מה לחשוב או לתכנן - פשוט תהיי פה, בביטחון, תסמכי על האינטואיציה שלך, תהיי מאוד מחוברת'. מרגישה שהייתה לי סוג של הדרכה, זה מאוד רוחני".
"אני יודעת שאין לי שום שליטה בעולם הזה מלבד איך שאני חושבת ומדברת, וכל השאר יכול להיות מושפע ממה שאני אגיד, אבל יש דרך לעולם", סיכמה.
"יותם בחר לצאת מהשבי ואמר: 'יכול להיות שלא אחיה, אבל בשבי אני לא אמות'"
במהלך השיחה הבהירה לגבי סיפורו של בנה כי "טרגדיה זה סיפור שאין בו תקווה, אני לא מסכימה שיגידו שיותם זו טרגדיה. כמו שאני לא מסכימה שיגידו את המילה 'שוגג' או 'קורבן של הסיטואציה' או 'קורבן של המלחמה'".
היא הדגישה: "אני מספרת לעצמי את הסיפור בצורה אחרת. יותם, הבן שלי, יחד עם סאמר ואלון ברחו משבי חמאס - סיפור של גבורה. הגבורה לוקחת המון בנרטיב איך שאני מספרת כי יותם בחר לצאת מהשבי ואמר, ממש כמו הפרטיזנים, 'יכול להיות שלא אחיה, אבל בשבי אני לא אמות'. זה מייצר את הבן שלי כמי שעשה בחירה, ככה אני מספרת את הסיפור, אני רוצה לכבד שבמקום הזה שהוא נמצא אני לא יושבת ובוכה כי הוא איננו".
המשיכה: "כשהודיעו לנו, זה הרגיש לי ב־15 בדצמבר, שאין יותר תקווה, במה אני איאחז? הסוף הגיע, אבל קרו שני דברים שהחזירו לי את התקווה וזו היכולת של לעבור את השלב של להיות הקורבן של מה שקרה לנו, ולעבור להיות מייצר התודעה וככה אפשר, לפחות לדעתי, להתקדם".
"יותם עכשיו מבחינתי הוא פה. אני מדברת עם אימהות שכולות ואני מספרת להן שהגיעו אלינו מתקשרות והן נותנות לנו מידע על יותם והן אומרות לי 'גם אני רוצה' - אז תלכי, למה לא? אני מאוד פתוחה לקבלת מסרים מיותם. הגעתי לאירוע הזה ממקום שאני יודעת שזה לא הסוף, ואם אני יודעת שזה לא הסוף - אז למה אני מתאבלת?", הוסיפה, "זה מאוד רוחני, לא כל אחד יתחבר לזה. מי שאין בו רוח, משהו שמעבר לגוף וזהו, יהיה לו קשה מאוד להתמודד".
עריכה: חרות עזני
