"אסור לשכוח את עשרות האלפים שעדיין לא חזרו לבתים ולחיים"
גדעון אוקו התייחד עם זיכרון השואה הצורב, ובאותה נשימה התייחס גם לאלו שחייהם השתנו לבלי הכר לפני 7 חודשים • טור אישי
יום הזיכרון לשואה ולגבורה, וכשעמדנו הבוקר כולנו בצפירה - אי אפשר היה שלא לחשוב על אז ועכשיו. על השואה ההיא שעשו הפושעים הנאצים, ועל הטבח האכזרי שביצע חמאס ב־7 באוקטובר. על הניצולים ששרדו את מלחמת העולם השנייה, ועל אלה שהצליחו להינצל מציפורני הנוח'בה, הנאצים של זמננו.
אז - עדיין לא היתה לנו מדינה, והבית שלנו מדינת ישראל נוסד על זיכרון השואה. ראש הממשלה בן גוריון, במהלך שנוי במחלוקת, קיבל החלטה אמיצה וחתם על הסכם שילומים עם ממשלת גרמניה. הכספים ההם, שלושה מיליארד מארק גרמני, הצילו קודם כול את הניצולים עצמם שהיו חסרי כול, אבל גם את הכלכלה והמשק של המדינה הצעירה והענייה.
היום, ברוך השם, יש לנו מדינה חזקה וכלכלה איתנה, יש תקציבי ענק ומיליארדים בקופה. אבל שבעה חודשים בתוך המלחמה, ועשרות אלפי עקורים וניצולים עדיין צריכים להילחם על מה שמגיע להם. גם אחרי ההלם הראשוני כשהממשלה התעשתה, הטיפול במי ששרדו את הטבח היה איטי ומסורבל. מזל שהיו שם ארגונים אזרחיים שהתגובה המהירה וההתנהלות המופתית שלהם סיפקו לניצולים את המעטפת שהיו צריכים כל כך.
ההנהגה שלנו אומרת לנו ש־7 באוקטובר זה לא השואה, ואת הבית שלנו היום אי אפשר להחריב. זה נכון, אבל גם היום אסור לשכוח את עשרות האלפים שעדיין לא חזרו לבתים ולחיים. מדינת ישראל חייבת לחבק אותם, נפשית וכלכלית, ולמלא אחר צורכיהם. כי רק ככה, אולי, תהיה לנו תקומה.
