"שום דבר לא יכול לעזור לכאב הזה"
רוני טסטה, אחותו של סמ"ר עידו טסטה ז''ל שנפל באסון הפצמ"ר בכרם שלום, שיתפה בכאב: "פתאום מראים לנו סרטונים שעשה בטיקטוק וקורע את כולם מצחוק"
סמ"ר עידו טסטה ז''ל היה אחד משלושת הלוחמים שנפלו בתחילת השבוע בעקבות המטח הכבד ששוגר לכרם שלום. אחותו רוני טסטה שיתפה בקול חנוק בתחושות הקשות ובתמיכה הרבה שהם מקבלים.
"הוא היה אחי הקטן. הוא חלם להתגייס לגבעתי. כל כך שמח כשהוא קיבל את השיבוץ הזה. רצה ללכת בעקבות אחיו הגדול תומר. כל כך שמח, כל כך חיכה לזה. רצה להיות בגדוד שקד כמוהו וקיבל את גדוד שקד. מהרגע שזה קרה, מספרים עליו כמה הוא היה הכי מצחיק והליצן ו-א' אווירה והכי צנוע ורגיש שתמיד עוזר ולא מבקש שום דבר בחזרה", סיפרה.
היא ציינה כי "ידעתי שהוא ליצן ושנון ומצחיק, אבל פתאום מראים לנו סרטונים של טיקטוק שהוא היה עושה ובדיחות שהוא מספר בווטסאפ, פתאום לראות את זה, זה קצת אחרת. אני מכירה את אחי מהבית, אבל פתאום ממש להבין איזה אור הוא היה, לא רק אצלי בבית, בשביל החברים והמחלקה".
מתי קיבלתם את ההודעה על נפילתו?
"ביום ראשון אחרי הצוהריים. זה התחיל מזה שאני ב־13:00, כשהיה אירוע, אני ראיתי את ההתראות בטלפון, אבל לא קישרתי שהוא נמצא שם, בכרם שלום. אחרי שעתיים חברה התקשרה אליי ואמרה לי 'יש פצועים בגבעתי, באיזה גדוד עידו נמצא?'. אמרתי לה 'הוא בשטחי כינוס'. בראש שלנו הוא יצא מעזה לא מזמן, והדבר הנורא מכול שיכול לקרות זה בעזה, לא יקרה בחוץ. התקשרתי להורים שלי ואמרתי להם 'הפצועים מגבעתי, שמעתם משהו?'. הם אמרו 'כן, זה איפה שעידו נמצא, בכרם שלום. אנחנו מנסים להשיג אותו'".
"ניסינו במשך שלוש שעות", שיתפה בכאב. "מצד אחד, אנחנו מבינים שמשהו לא טוב קורה, מצד שני, אנחנו גם אומרים 'טוב, עברו שלוש-ארבע שעות, אם היה קורה משהו, היינו יודעים כבר, היו באים להודיע לנו'. לא עוברות עשר דקות והאינטרקום בבית מצלצל, ואף אחד לא מצלצל אצלנו באינטרקום, כולם יודעים איך להיכנס. ישר אימא שלי הבינה ואמרה לאבא שלי לא לפתוח את הדלת כי אנחנו לא רוצים לפתוח את הדלת והגיעו אלינו. באותם רגעים את אומרת 'הלוואי שהוא רק פצוע', גם הפציעה הכי קשה שיש ואנחנו נעזור לו, אבל לא".
איך אתם עוברים את זה?
"עם המון אהבה ותמיכה וחיבוקים. שום דבר לא יכול לעזור לכאב הזה, אבל כשאתה בשבעה, אתה מוקף בכל כך הרבה אנשים ומגיעים לפה באמת אנשים שלא מכירים, שראו את המודעה ושמעו, שבאו פשוט רק לחבק ולשמוע על איזה גיבור הוא היה. זה כל כך מנחם, והלוואי שנהיה ככה כל הזמן".
עריכה: אמיתי דואק
