טל חיימי ז"ל בן ה־41, שנלחם בכיתת הכוננות של קיבוץ ניר יצחק בבוקר השבת השחורה, נרצח ב־7 באוקטובר במהלך מתקפת המחבלים וגופתו מוחזקת בידי חמאס לאחר שהוגדר חטוף במשך כחודשיים. לפני כשבוע ילדה אלמנתו של טל ז"ל את בנם הרביעי. זמיר חיימי, תושב הקיבוץ ודודו של טל, סיפר על תחושותיו.
"אנחנו בימים מטלטלים", הודה. "מצד אחד אשתו של טל, אלה, ילדה לפני מספר ימים, ומחר יש לנו את הברית של הילד שלמעשה נולד יתום מאב. אתמול בערב התבשרנו לגבי ליאור רודאיף, שגם הוא לא בין החיים. הרגשות מעורבים ומאוד לא פשוט. היות ואני בחקלאות, אני נמצא בקיבוץ באופן די קבוע. לא הייתי בכיתת הכוננות ב־7 באוקטובר. רוב התושבים בקיבוץ אילות. נושא החוסן מאוד מורכב, יש את החוסן הקהילתי שהוא מאוד חזק. אנחנו קהילה טובה, זה היתרון הגדול של הקהילות כמו הקהילות שלנו. זה מנעד מאוד מגוון של רגשות. יש משפחות עם ילדים שמאוד חוששות. אנחנו עדיין באי ודאות. רפיח ממש מולנו, היומיים האחרונים ממש לא שקטים. אנו מסתכלים גם על שנת הלימודים הבאה. יש משפחות שברור להן שהן חוזרות ברגע שאפשר, ויש משפחות שלא יודעות להגיע להחלטה".
עוד הוסיף: "העוטף מאוד מורכב, לשים את כל העוטף כחבילה אחת זה מאוד בעייתי. הטראומה שעבר קיבוץ ניר עוז היא בלתי נתפסת לעיכול בכלל. אני יודע, היות שאנו אזור קטן אנו מחוברים ומדברים בינינו, המכה קשה מאוד. אני מקווה שבניר יצחק נמצא את עצמנו במקום טוב כשנרצה לחזור. יש לנו שבעה הרוגים, חלק בקיבוץ עצמו. היו לנו גם במוצב סופה, שהוא 500 מטר מהקיבוץ, חייל בסדיר. יש לנו גם נרצחת במסיבת הנובה. מבחינת חטופים הייתה המשפחה של קלרה מרמן. עוד לא שמעתי אמירות ברורות, אבל אני יכול להעריך שלא 100 אחוז מהאנשים יחזרו".
על הניסיון לשוב לשגרה למרות הכול: "כל הפרנסה של החורף הזה פשוט נחתכה. היינו באפס עבודה בחורף. עכשיו אנחנו מתחילים לחזור עם גידולי הקיץ, אך החורף הזה היה קשוח מאוד מבחינתנו. אנחנו מגדלים תפוחי אדמה וגזר בעיקר. חקלאות מבחינתי זה דרך חיים, להריח את האדמה בבוקר, לעלות על הטרקטור. גדלתי בניר יצחק, הוריי הם ניצולי שואה שהקימו את הקיבוץ. אני קשור לקרקע בנימי נפשי. אני לא מתכוון לזוז מפה, אמשיך בחקלאות, רק תנו לנו לעבוד ואת האפשרות לחיות פה. בוא ננסה לאחות את החברה שלנו, אנחנו במקום מאוד לא טוב. כל העקיצות ההדדיות בינינו כל הזמן. המדינה שלנו לא תקרוס מבחוץ, הקריסה שלה היא בפנים, ואנו חייבים להתחיל לעבוד על זה בצורה אחרת".
עריכה: מיכל קדוש