איני הנהג
כיצד מתגברים על הפחד מהנסיעה בכבישי יו"ש? • מרב מילר, אייל תורג'מן וזאב אפשטיין סיפרו • ומתי הפכו הטרמפים לאפליקציית היכרויות? • פרק 03
אחד האלמנטים המרתיעים את ישראלי ארצנו ממגורים ביישובי יהודה ושומרון, הוא, איך לא, הנסיעות, המקושרות בראשנו ללא מעט אירועים ביטחוניים ותקריות פח"עיות. בפרק השלישי של 'שטח B' בהגשת מרב מילר, אייל תורג'מן וזאב אפשטיין, הרגיעו את הרוחות בנדון והפיגו את מסך הערפל.
"נסעתי עם הבנים שלי לצפון, ובאיזשהו שלב ראיתי שאני לבד בכביש, ואני רואה עמדות של חיילים, וקולטת שזה לא ישראל שאני מכירה ואני לא רגילה לזה", פתחה מילר בחוויה מטרידה למדי. "שאלתי את החייל בעמדה האם מסוכן לנסוע פה, והוא אמר לי 'תראי, לא אמורה להיות בעיה'. איך אתם עושים את זה? אני אמרתי 'ברכת הגומל' כשהגעתי לאן שרציתי".
בתגובה, השיב תורג'מן: "החברים שלנו בבקעת הירדן מספרים שהווייז התחיל להבין שהוא חייב לשחרר את הפקק בכביש 6 שיש בסופי השבוע והוא שולח אותם דרך כביש 5. אני מכיר הרבה אנשים שהם היו בהלם כשאתה קולט כמה המדינה שלנו צרה, התנועה בכבישי יו"ש זו באמת בעיה מינורית, צריך להיות יותר ערני בנסיעה, אין ספק שבכביש אתה יכול למצוא את עצמך במקום שעוקפים בצורה לא בטוחה ונוסעים במהירות מעל המותר, הדבר הזה קורה. הווייז מודיע כשהוא מכניס אותך לאזור מסוכן והוא לא מזהיר מכביש 5, מעניין לראות שהוא למד שהאזור הזה לא מסוכן. זו דרך יפיפייה, יש בסופי שבוע תנועה ממש ערה בכבישים הללו, ומבחינתי שאנשים ימשיכו לנסוע שם ויראו שלא כצעקתה, אחרי שנוסעים כמה פעמים רף המתח יורד".
"כדי להכניס לפרופורציה, בשנים של 2012-2015 נתוני הנרצחים בפיגועים היו על כ־20 בשנה, ובכבישים בארץ נהרגים בסדר גודל של 300 איש בממוצע בשנה", הוסיף אפשטיין, "הסכנה מתאונת הדרכים היא אמיתית, וכמו שאת מצטרפת לסטטיסטיקה ההיא את מצטרפת לסטטיסטיקה של ה־1 מ־20 שהיא הרבה פחות מפחידה. אף פעם לא הרגשתי לא בטוח בכבישים האלה, בסוף הבעיה של כל פריפריה היא המרחק ממרכז הארץ, נסיעה לעבודה לוקחת כשעה, וזה הכי חסר".
"ילדים מגיל 12 נוסעים בטרמפים ביו"ש"
ומה באשר לתחבורה ציבורית, שעלולה להוריד את רף הפחד אצל חלק מהאנשים? "לנו יש משהו טוב שלכם אין, לנו יש טרמפים, התחבורה הכי אפקטיבית ומעניינת", טען אייל. "הטרמפים עברו שידרוג מטורף בזכות הוואטסאפ, יש מלא קבוצות טרמפים, אנחנו חיים בישובים קהילתיים, קארפול עשו את זה בתשלום ואנחנו עושים זאת בחינם. ילדים מגיל יחסית מאוד צעיר נוסעים בטרמפים, איפשהו מגיל 12 אבל רק מתוך היישוב ורק עם מישהו שמכירים, ואיפשהו בגיל 15 הם מתחילים לעמוד בטרמפיאדה. "עם הבת שלי אני מודה שקצת קשה לי, אבל אני לא מודאג מכך", הודה. "יש אלפים רבים של ישראלים שגרים ביו"ש ואני לא מכיר מישהו שאוסר על ילדיו לנסוע בטרמפים, באייטיז כולנו נסענו בטרמפים ורק ב־10-15 שנה האחרונות הפסי. , בכללי משהו בכביש השתנה. משהו התרופף בערבות".
"יש סיפור על 3 נערים שלקחו טרמפ ולא חוזרים הביתה, אתה יודע", אתגרה מרב את השיח. "תמיד צריך להחליף כמה מילים עם הנהג וצריך להיזהר, אבל מה האלטרנטיבה?", שאל זאב. "להיות נהגת מונית? אנחנו לא לבד, לכי לעמק יזראל, לרמת הגולן, לערבה, גם שם יש טרמפים. אילוצי הפריפריה מייצרים איכות חיים מאוד מיוחדת, הילדים הרבה יותר עצמאיים, אמא שלה לא תסיע אותה כמו ברמת השרון. טרמפים הם הטינדר של המתנחלים - לפני 11 שנה היה שלג בירושלים בכמות שהעיר נעצרה, נחתתי בנתב"ג, היה לי ג'יפ טוב וכביש 1 היה סגור. אז אני נוסע דרך כביש 5 ועולה לצומת תפוח וגם שם הייתה משאית שנתקעה, אז התחלתי לעלות דרומה לכביש 60 ואז אני קולט מלא רכבים זרוקים בכביש ואנשים תופסים טרמפים כדי לא להיתקע ביום שבת, באיזשהו שלב התאספו לי 13 נוסעים בג'יפ, וכולם הגיעו לפני שבת בלילה".
עריכה: אליעזר בן יהודה ומיכל קדוש
