בפתח שעת התוכנית השנייה התייחסו בן כספית וינון ליום הזיכרון הלא פשוט בצל המלחמה. "אתה שומע וצופה ולא מאמין", הודה בן. "אבל צריך להאמין כי זה באמת קרה. פעם ראשונה שיש יום זיכרון בתוך מלחמה. לא חשבתי על זה. פעם ראשונה אנחנו תוך כדי מלחמה ממש. הכול מתערבב, המצב לא נהיה יותר טוב אלא טיפה רע יותר".
"הבנתי שבלילה התקדמו מערבה ברפיח, אנחנו בתוך האירוע", השיב חברו. "חיילים שלנו בחזית, נלחמים, לצערנו היו נופלים בסוף השבוע. יש מצב שאנחנו בכלל בתחילת האירוע מבחינת סדר הגודל שלו. בסוף בחיזבאללה צריך לטפל, ולפעמים עדיף לטפל מבעוד מועד גם כשאנו בנטייה הטבעית שלנו רוצים שקט. כל השנים שהיללנו ושיבחנו את השקט ואת אלה שהובילו אליו, בסוף קיבלנו את הרפש. יכול להיות שאנו כן צריכים לקוות שתהיה מלחמה בצפון. עזה ולבנון הם אירועים שונים".
בתגובה טען בן: "כמי שמטיף לא מעט להפסיק את ההכלות הללו, הייתי שמח אם היינו מטפלים ופותרים. הבעיה ששבעה חודשים אתה מטפל בחמאס ולא פתרת. אם תגיד לי שאין נסראללה, וחיזבאללה נכנס לבונקר ל־30 שנה ולא מתקרב לקו, קניתי. הבעיה היא שאי אפשר להבטיח את זה. כל הסיפור של לתת גם לאלה בצפון וגם לאלה בדרום להגיע לממדים המפלצתיים שלהם היה בכייה לדורות".