"אחזתי באחי בן ה־5 ורצתי לכיוון חדר השינה"
איריס שטרית, ששכלה שלושה מבני משפחתה בפיגוע בקריית שמונה בשנות ה־70, שיתפה באותם רגעים: "הייתי בת 9, האחים שלי ואני היינו בפיג'מות"
ענת שוחחה עם איריס שטרית, ששכלה בפיגוע בקריית שמונה בשנות ה-70 שלושה מבני משפחתה. הפיגוע שהתרחש ב־11 באפריל 1974, נחשב לפיגוע הטרור הראשון בישראל. "לצערי הפיגוע הזה לא עלה לכותרות ונשכח מהתודעה וההכרה", אמרה שטרית.
"זה היה בוקר חול המועד פסח 1974. כאזרחי קריית שמונה ידענו היטב את קולן של הקטיושות אבל לא הכרנו את קולו של נשק אוטומטי", הוסיפה.
"בת כמה היית?" שאלה ענת. "הייתי ילדה בת 9", השיבה שטרית. "בשעה 6:30 בערך האחים שלי ואני היינו בפיג'מות. ההורים שלי קמו בבוקר והתארגנו לצאת לעבודה. החלו להישמע קולות ירי שהלכו והתקרבו. כשאימי ניסתה לברר מה פשר קולות הירי, היא לא קיבלה מענה. ככל שהם הלכו וקרבו, הרגשנו את סף החרדה של אימא שלי. בשלב כלשהו היא נעלה את הדלת, ולפתע נפרצה הדלת ונעמדנו מול שני מחבלים שהופיעו בפינת האוכל שלנו".
המשיכה ושיתפה: "אחזתי באחי בן ה-5 ורצתי לכיוון חדר השינה, נותרנו לעמוד על הרצפה מאחורי דלת הארון, וצרורות של יריות פילחו את הקירות. אחרי שפסקו היריות אחי מוטי ברח לי מהיד ושמעתי צרור נוסף שכנראה הכריע גם אותו. ושקט בבית. יצאתי לבדוק מה קורה עם המשפחה שלי. על מפתן הדלת שכבו אחד על השני שני האחים שלי - אהרון בן ה-8 ומוטי בן ה-5. דילגתי מעל הגופות שלהם, ולידם ישבו אימא שלי ואחותי שהיו בהכרה".
בהמשך התעניינה ענת מדוע הפיגוע נשכח מהכותרות ושאלה: "מישהו ניסה להסתיר את זה? לטשטש?". "התשובה היא כן", השיבה שטרית. "היו שלוש ועדות חקירה שהוקמו, ושלושתן לא הגיעו לאף מסקנה על כשלים. בדיעבד הסתבר מחלק מאנשי הביטחון שהייתה חדירת מחבלים שעתיים קודם ולא התריעו, לא עשו שום דבר כדי למנוע את החדירה, את הפיגוע, או להאיר את עינינו".
לבסוף שיתפה שטרית באופטימיות על הניצחון שלה: "הקמתי משפחה, החיים חזקים מהכול. זה הניצחון הכי גדול שלנו כיהודים, הניצחון הקטן שלי".
