על רקע המלחמה המורכבת, שזהו יומה ה־226, עולה השאלה כיצד מתנהלים בימים אלה יחסי הסחר בין ישראל לרצועה, והאם הם ממשיכים להתקיים חרף המצב. אייל עופר, מומחה לכלכלת חמאס, התייחס לדברים.
"מה שקורה עכשיו בדיר אל בלח זה שהיא מוצפת בסחורה ישראלית, והיא מגיעה לשם בין היתר בגלל אינטרסים שרוצים לייקר את יוקר המחיה לישראל על ידי כך שהם מעבירים את העודפים שלהם לעזה. בכך נוצר הצורך ליחסי כלכלה עם עזה, שהיו קיימים במשך הרבה מאוד שנים. בסופו של דבר שכרנו יצא בהפסדנו - גם יוקר המחיה עלה, וגם פתחנו את השער ליחסי מסחר עם עזה. חמאס בנה את עצמו מתוך יחסי המסחר הכלכליים עם ישראל".
בהמשך הדגיש: "צריך להפסיק לחשוב על חמאס כארגון, זו מדינת אויב. ההתקפה ב־7 באוקטובר הייתה התקפה של מספר חטיבות קרקעיות ועוד חטיבת טילים. הדבר הכי מצער - זה האויב הכי חלש שלנו, ובכל זאת הוא מספיק מתוחכם כדי לגרור אותנו שמונה חודשים. נכנסו לרצועה 28,500 משאיות בערך. לא על כולן חמאס משתלט, אך על הרבה מאוד. בכל משאית קמח נכנסות בערך 90 ביום, יש סדר גודל של 1,400 שקי קמח. השקים הללו נמכרו בשיא ב־1,800 שקל, היום מחירם ירד לכ-90 שקל. מחירם הרגיל הוא פחות מ־50 שקל. ברור שחמאס לוקח נתח מסוים מכל משאית כזו, ולכן אפשר לעשות הערכות. על כל משאית הם מרוויחים 20 אלף דולר, לפעמים יותר, מגיעים לסכומים של מאות מיליוני דולרים".
"את מימון הפנים שלהם אנחנו מאפשרים בכך שהם משתלטים על הסחורה", הבהיר עופר. "בצפון הרצועה נמצא שלטון ישראלי כמעט לגמרי. הבעיה היא שיש שם כמעט 300 אלף איש. האנשים, האוכלוסייה וחמאס שמוטמעים זה בזה הסתתרו. כל פעם אנחנו מגלים מחדש שיש בזייתון תשתיות חדשות כביכול. הן לא חדשות. אנחנו צריכים לפנות את האוכלוסייה דרומה מציר נצר. אני שואל מהי האסטרטגיה הכי חשובה של חמאס מאז המשא ומתן על החטופים - חמאס מנסה להחזיר את התושבים לצפון הרצועה. אנחנו עושים את אותה טעות שהאמריקנים עשו בווייטנאם. אנחנו מנצחים על כל פיר של מנהרה, טקטית אנחנו מנצחים כל הזמן, אך מערכתית אנחנו מפסידים. הדבר שהכי כואב להם זו העקירה".
על היועץ לביטחון לאומי האמריקני ג'ייק סאליבן אמר: "מדובר בטיפוס ילדותי. הרצון שלנו לעשות שלום עולמי תוך חודש וחצי באמת מגוחך, ואני מקווה שהמדינה תדע להתייחס לכך בהתאם. היום שאחרי מתחיל היום, והדבר החשוב הוא למצק את הניצחון שלנו בצפון עזה. ההכרעה החשובה היא בצפון הרצועה".
עריכה: מיכל קדוש