"איבדתי תקווה מול חברי הכנסת והשרים"
אביבית יבלונקה, אחותו של חנן החטוף בעזה, שיתפה בתחושותיה הקשות: "אנו 228 ימים בתוך אירוע שמנותקים מאיתנו, איך אפשר להיות ככה?"
לפני 228 יום חנן יבלונקה בן ה־42, שנכח במסיבת הטבע ברעים, נחטף על ידי מחבלי החמאס ומוחזק מאז בשבי ברצועת עזה. ענת דוידוב ואודי סגל שוחחו ב־103fm עם אביבית יבלונקה, אחותו של חנן, אשר שיתפה בתחושותיה הקשות מאוד וביקשה להשמיע את זעקת משפחות החטופים.
"חנן, כמו שכולם יודעים, נחטף מהנובה. יצא לבלות עם עוד ארבעה חברים, כל הארבעה נרצחו. חנן נחטף על כביש 232 באותו בוקר ארור", סיפרה. "אבא לשני ילדים, גרוש, סך הכול רצו ליהנות בסוף השבוע. אנחנו יודעים שחנן פצוע, אנחנו לא יודעים יותר מזה. כלום. ממש כלום. אני יומיים עומדת בלוויות ובוכה יחד עם המשפחות, ואתמול סיפרתי שזה מכניס אותי למקום של חשש גדול".
אביבית המשיכה ושיתפה בכאב: "מאוד מפחיד, מה יהיה איתנו. מאוד חוששת מזה, אני בזמן האחרון רק בלוויות. אני חוששת. רון בנימין, איילת אשתו היא חברה כל כך טובה שלי. אפילו לנתי בביתו של רון פעמיים, אנחנו מאוד מחוברים. מאוד היה חשוב לנו להיות, היינו שם הרבה שעות אתמול. חושבת שאתמול פעם ראשונה ראיתי את איילת בוכה, פתאום היא הבינה מה קרה. לראות אותה בוכה זה היה קשה".
על התמודדותה והתמודדות משפחתה זה שבעה חודשים שבהם חנן מצוי בשבי חמאס, תיארה: "אנחנו כמו איזה מנוע שמשמנים אותו כל יום. אנחנו קמים ואנחנו במרוץ, אבל במרוץ סביב עצמנו נראה לי כבר. כל הדבר הזה בשביל חנן וכל החטופים. אין לי אח אחד, יש לי הרבה אחים ואחיות שאני צריכה שיחזרו הביתה. הסברתי באחד המקומות שזה כמו טיפול פסיכולוגי כנראה, לדבר על המצב שלנו".
"מה משפחות החטופים רוצים? חזרה, חיים ומתים. כולם"
כמו כן, כאשר נשאלה כיצד היא רואה את התנהלות נבחרי הציבור ופעולותיהם מול משפחות החטופים, הודתה: "איבדתי תקווה, בכנסת לא הייתי אף פעם. כל המשפחות שיוצאות לכנסת, אני לא הייתי. אני חושבת שאני צריכה ללכת. הבת שלי עשתה את זה מספר פעמים, אימא שלי הלכה. אבל אני, אני איבדתי תקווה בקטע הזה מול חברי כנסת, שרים. למה? כי אני שואלת את עצמי איפה הם. אף אחד לא מדבר איתי, אז אני מאבדת תקווה. אנחנו 228 ימים, שמונה חודשים, בתוך אירוע שמנותקים מאיתנו. יש לנו רגשות, איך אפשר להיות ככה?"
"אתמול הייתי בלוויה, חבר כנסת הגיע ללוויה, ישבו שם משפחות החטופים, למה הוא לא ניגש אלינו? למה הוא לא בא לשאול אותנו מה שלומנו? להגיד 'אני איתכם'?. אני יצרתי פעם אחת קשר, אבל אף אחד לא מדבר איתי. אני אחות של חנן, אני נחשבת משנית? יש לחנן הורים, למה איתם לא מדברים? אימא שלי ביקשה פגישות, לא קיבלה", ביקרה.
לאור אמירותיו תהו צמד המגישים אם היא מחזיקה בדעה כי הממשלה לא עושה כל שביכולתה להשיב את החטופים ארצה, ואביבית השיבה: "אני באמת לא יודעת לענות על השאלה הזו. כל הזמן הלכתי עם התקווה שהם עושים הכול ורוצים להחזיר את החטופים. אבל כשאני רואה מה הם כותבים ומעירים עלינו, משפחות החטופים, אז אני שואלת את עצמי הרבה שאלות לגבי זה. אני תוהה מה קורה פה, מה קורה לנבחרי הציבור האלה. מה משפחות החטופים רוצים? חזרה, חיים ומתים. כולם. יש משפחות פה שרוצות לעשות את הלוויה, לשים את הקבר לילד שלהם. אז איפה זה בא לידי ביטוי ההקשר הפוליטי?"
"אותי לא שמעו שמונה חודשים צועקת שום דבר לגבי הממשלה, זה לא מעניין אותי. אני רוצה את אחי. מה יבוא אחרי זה? כל אחד יבחר את המקום שלו. כל העם יעשה זאת בסוף", הבהירה והוסיפה: "אני לא עובדת, לא בא לי לעבוד. רואים אותי במקום העבודה, אני עושה גיחות בזמן האחרון, אבל אני באה חצי שעה-שעה והולכת. אני רק מחפשת ללכת, לדבר על אחי. ילדים, יש להם כוח הרבה יותר חזק, אבל אני אומרת עוד הפעם - אף אחד לא יודע מאיתנו מה קורה אצלם בראש במחשבות. כולם חושבים שחנן יחזור בשלמות, חי, ואני מאחלת זאת, מקווה שלא נתבדה. אף אחד לא יודע כלום".
עריכה: שני רומנו
