יישובי יהודה ושומרון ממותגים לא מעט כפתרונות דיור המיועדים לכל המצויים על הקשת הדתית. אך בשנים האחרונות המגמה מתחילה להתהפך, ויותר ויותר אנשים המגדירים את עצמם חילונים עושים את הצעד ובוחרים דווקא ביהודה ושומרון לבית. כיצד זה קורה? בפרק הרביעי של 'שטח B' בהגשת מרב מילר, אייל תורג'מן וזאב אפשטיין, שוחחו על המרכיב הדתי ביו"ש שעבר תהפוכות בעשורים האחרונים.
"יש חילונים ביו"ש?", פתחה מילר. "אני תל אביבית רוב שנותיי, גרושה עם שני ילדים, יהיה לי טוב אם אעבור לשם? "הילדים שלי לא הולכים עם כיפה, הם יהיו המוזרים של היישוב?". "הקהילה ביו"ש היא פקטור מאוד רחב", השיב תורג'מן. "יש מאה סוגים של כיפות באזור אחד. יודעים מי אתה לפי הכיפה שלך, זה מראה איפה אתה במנעד הדתי. היית שמחה לגור בחיכוך עם עולם שומר שבת שמאפשר לך לחיות את החיים שלך? יש כמה מקומות ביו"ש שהם לחלוטין כמו הרבה קיבוצים ויישובים - טהרת החילוניות. יש כאלה ששמחים שיש קצת יהדות ביום כיפור ושבת, ויש כאלה שזה מלחיץ אותם מחשש שזה ישתלט להם על המקום. זה מאוד מאפיין את יו"ש, יישובים שבאידאולוגיה שלהם הם מעורבים. בריכת השחייה היא נקודת חיכוך, אחד הדברים המגניבים הוא שיש 4 זמני שחייה שונים: נשים, גברים, מעורב, ומשפחות. בתור ילד שגדל בשכונה מעורבת, ראינו שעם השניים הדתיים נהיו יותר דתיים והחילונים יותר חרדתיים. יותר קשה לחילונים לעבור את המחסום של יו"ש".
בהמשך, הוסיף אפשטיין: "בסוף זה טוב שבן אדם יכול לבחור היכן הוא גר, טוב שיש יישובים מעורבים. מי שבא לגור ביישוב מעורב מגיע מראש עם סובלנות וכבוד לצד השני. יש בעיה למשפחות חד הוריות להגיע ליישובים קהילתיים, ובעיניי זה ממש עוול. מסתכלים על זה בצורה עקומה וזו טעות גדולה. זה נושא מאוד חשוב ורגיש".
"יש שני מרחבים מעורבים שכולנו חיים בהם, מרחב העבודה שהוא מעורב ומאוד מכבד, והמרחב היותר מעניין הוא מרחב המילואים", הזכיר לנו אייל ערבות הדדית מהי, בייחוד בימים אלה. "במילואים יש ערבות של חיים, וזה מאוד חזק לראות כמה מסכים מוסרים כשיושבים ביחד ורואים שבאמת אחים אנחנ,ו ורב המשותף על השונה. תמיד היינו ביחד. בתור ילד שגדל בשנות ה־70 וה־80 אני רואה את ההבדל, לאט לאט הפרידו אותנו, עם השנים ובשנות ה־90 ושנות האלפיים הדתיים נהיו יותר חרד"לים, משהו שלא היה כשהייתי ילד, והחילונים עם כמה שזה מצמרר לומר, ניסו לנטרל תפילות ציבוריות ביום כיפור בטענה להדתה. הכל הקצין. הכל מתחיל בחינוך ובשכנות".
עריכה: מיכל קדוש