"אני תמיד אומר, זו חטיפה שנייה"
100 ימים לאחר שחולץ משבי חמאס, לואיס הר חושף: "לא קיבלתי סימן חיים של אף אחד מהמדינה" • אמר: "כנראה שיש החלטה מלמעלה שאף אחד לא ידבר"
לאחר 129 ימים בשבי חמאס לואיס הר ופרננדו מרמן חולצו מידי מחבלים במבצע הירואי של כוחות צה"ל בעומק רצועת עזה. כעת, מאה ימים לאחר ששב ארצה, שוחח הר עם ענת דוידוב ואודי סגל וחזר לאותם רגעים שבהם הבין שצה"ל בא לקחת אותו הביתה.
"אני במעקב של פסיכולוגים. אבל עקרונית אני בסדר, אני ממשיך הלאה", שיתף הר בפתח השיחה. "האמת שזה קשה, אני עוד לא בבית שלי, לא בתנאים שלי. לא כל כך בא לעשות את הדברים שעשיתי קודם".
על הרגעים שבהם היה מוחזק בשבי חמאס וצה"ל תקף בעוצמה לאורך הרצועה, אמר: "זה הדבר שהכי פחדנו ממנו, לשמוע את המטוסים מתקרבים. אף פעם לא ידענו לאן בדיוק יגיע הפגז. הרבה פעמים שמענו את השריקה עוברת לידנו. הכול רועד. אתה לא יודע אם זה עלינו או הלאה. כל פעם ששמענו מטוס זו אותה תגובה - אנחנו כאילו קפואים, רק מקשיבים, מנסים לדעת לאיזה כיוון לפי הרעש שאנחנו שומעים. עד שזה עובר, שאפשר לנשום שוב. רגע מאוד קשה, וזה כל הזמן".
עוד שחזר כי "זה עניין של שניות. השניות הראשונות שאני שמעתי את הפיצוץ של הדלת, אז אני לא הבנתי מה קורה. התגלגלתי לכיוון המחבלים דווקא, לכיוון ההפוך מאיפה שהפיצוץ. אבל קראו לי, אמרו לי 'לואיס לפה', ואז חזרתי איכשהו. ואז כבר אמרו לי 'צה"ל', וכבר הבנתי שזה הכוחות שלנו. מה זה שוק, אני תמיד אומר שזו חטיפה שנייה, זה ממש לכל דבר חטיפה, לטובה. זה הצליח, אבל לגוף שלנו ולהכול זה שוק. אין מה לעשות".
"הדבר הנכון זה לפעול לעסקה?", התעניינו צמד המגישים, והר הודה: "בגלל הסיכון של חיי האדם, אפילו כשהייתי בשבי תמיד העדפתי שתהיה עסקה. הפחד שלי שיקרה משהו לאחד החיילים שבאים להציל אותי, לא הייתי יכול לסלוח לעצמי כל החיים אם היה קורה משהו. למזלי, אצלנו יצא הכול נקי, הכול ממש הצליח במאת האחוזים. אבל זה כל כך מסכן חיים, העניין של פעילות צה"ל, שבאמת עדיף עסקה".
הר המשיך והדגיש כי "המטרה היחידה שלנו היום זה להחזיר את כל החטופים. לא אכפת לי איך. זה הדבר הראשון שבסולם שלנו, קודם כול להחזיר את כל החטופים, חיים ומתים. הפעילות שלי היום זו הסברה, אני יוצא לחו"ל לכל מיני מפגשים, אני מספר את הסיפור. זה כאילו לחיות את זה מחדש, אני בתוך הסרט הזה. זה טוב להשתחרר ולספר, גם למודעות של כל מיני אנשים, שהרבה מתחילים לשכוח את שבעה באוקטובר".
"אני רואה את תפקידי גם להביא למודעות של אנשים אחרים את מה שעברנו, וגם לחזק את כל המשפחות של החטופים ולתת להן תקווה - איתי זה הצליח, זה יכול גם להצליח עם אחרים, לא לאבד את התקווה", הוסיף.
לסיום, כאשר נשאל אם ראש הממשלה, גורם מטעמו או מי מהממשלה שוחחו איתו מאז שחזר ארצה, צחקק הר והודה שאיש לא יצר עימו קשר. "זה מאכזב?", תהו דוידוב וסגל, והר הבהיר: "לא שלא אוכל לישון בלילה, אבל מן הראוי, ובמיוחד שזה היה כוחות צה"ל שהביאו אותי חזרה, היו צריכים לציין את זה באיזושהי צורה. ברכה שהכול הצליח. אבל כנראה שיש החלטה מלמעלה שאף אחד לא ידבר. זה מוזר, אבל יותר ממאה ימים שחזרתי ועוד לא קיבלתי אפילו סימן חיים של אף אחד מהמדינה".
"היית רוצה שיחה מראש הממשלה?", שאלה דוידוב, והר סיכם: "לא יודע כמה אכפת לי, אבל נראה לי שזה הכרחי במדינה, ובמיוחד שכל מי שזוכה באירוויזיון הנשיא מברך או מישהו, פי כמה וכמה שזה כל כך חשוב באופן לאומי - אני חושב שמן הראוי צריך היה להיות משהו".
עריכה: שני רומנו
