"נפתחה חזית חדשה ורצועת ביטחון חדשה"
אילן עמר, רבש"צ קיבוץ יראון, הביא את זעקת כיתות הכוננות בצפון: "מבקשים לעשות את מה שהמדינה לא יכולה - שולחים אותי לקרב בלי נשק"
כוחות רבים פעלו בימים האחרונים לכיבוי מוקדי השרפה הרבים בצפון הארץ שאירעו כתוצאה מירי חיזבאללה או יירוטים. מי שמוצאים עצמם מתמודדים לרוב עם האיום הבוער הם כיתות הכוננות של הקיבוצים והיישובים שבקו האש. ענת דוידוב ואודי סגל שוחחו ב־103fm עם אילן עמר, רבש"צ קיבוץ יראון, אשר שיתף במציאות הקשה ובמחסור בציוד מול האתגר שבפניו ניצבות כיתות הכוננות.
"האש כבתה עד עתה", עדכן. "תכף יתחיל להתחמם שוב, רוחות, כל מה שהיה אתמול הולך להתחדש. כיוון שיש לאש הזו יכולת התנהלות מדהימה, היא כל פעם מחדשת את עצמה, וזה עוד לפני האירוע הבא. אנחנו מוקפים בעצי אורנים בכל הגליל, ויש לאורנים האלה את היכולת לחדש את האש כל פעם מחדש. טיפה רוח וכל מה שהיה אתמול - הסרט מתחיל מההתחלה".
לאור דבריו תהו צמד המגישים אם צוותי הכיבוי בכוננות, ועמר הסביר: "צוותי הכיבוי קיימים, הם עובדים בשגרה בצורה מופלאה, וכרגע גם בחירום, אבל יש קו שהם לא יכולים לעבור. אותו קו שבו נפתחה חזית חדשה ורצועת ביטחון חדשה. אל תוך רצועת הביטחון, בתוך שטח ישראל, כל כוחות הכיבוי והחילוץ מנועים מלהגיע, כיוון שהם חושפים את עצמם. לא רוצה לדבר על פריווילגיה של מטוסים, כי הם בטוח לא יגיעו. רצועת הביטחון היא אותם יישובים שפונו, מבית הלל, כפר גלעדי, משגב עם לכיוון יראון, אביבים, דובב - זוהי רצועת הביטחון החדשה של ישראל, שאליה כוחות הכיבוי והחילוץ לא יכולים להגיע".
"באירוע של אתמול יצאנו לכבות את מוקדי השרפה שהתחילו להתפשט לתוך הקיבוץ, לאו דווקא ירי מכיוון לבנון. בהרבה פעמים זה קורה עקב יירוטים. לאף אחד לא הייתה כוונה להדליק פה משהו, אבל עצם היירוטים הדליקו את האזור. כל הירוק שהיה פה, זה היה ברור שזה הולך לקרות, לכולם היה ברור", שיתף והוסיף: "בעצם השרפה מחדדת את המושג 'שמירה על הבית', זה לא רק להילחם בחיזבאללה, זה בעצם לשמור בכל כוח שאפשר כדי שביום שבו כל התושבים יחזרו יוכלו למצוא משהו. למעשה, יש בהרבה מאוד מקרים מצבים שבהם כיבוי אש, שרוצים לבוא ועושים עבודה מדהימה בכל האזור, אבל ברגע שאין סכנת חיים - כיבוי כוחות אש לא יגיעו לשום מקום".
עמר המשיך וטען כי "נכון שאין סכנת חיים, השאלה איך אני רוצה שהיישובים ייראו ביום שהילדים יחזרו, מה אני מצפה שהם יראו. אני בטוח שתהיה השפעה מאוד גדולה על שרידות היישובים, אם הם בכלל יחזרו למה שהיו פעם, באיך היישוב ייראה כשהם יחזרו. לכן בהרבה מאוד פעמים אפילו שאין סכנת חיים אנחנו נכנסים לבתים. ספגנו פגיעה של שני טילי נ"ט לתוך בית. קיבלנו פקודה, כיתת הכוננות, שלא להגיע לבית הזה. את הבית הזה איבדנו, אבל לא איבדנו את כל השכונה".
"מה שהיה עד עכשיו זה רק היורה למה שהולך להיות"
כמו כן, כאשר נשאל עם איזה ציוד הוא וחבריו יוצאים להילחם באש, הודה עמר: "פה הבעיה, כל מה שאנחנו מבקשים זה לסייע ולעשות את מה שהמדינה לא יכולה לעשות. הרבה מהציוד שנמצא כרגע שוכב בהרבה מחסנים, הציוד הזה קיים. אנחנו מוכנים לאתגר הזה, עברנו הכשרה על ידי כיבוי אש, אבל עם כל דפי ההוראות אני לא אוכל לכבות - צריכים את הציוד. קשה לי לשלוח אבות בני 40 ו־50 לכבות שיפות עם ביגוד רגיל. יש ביגוד חסין אש או ביגוד לתקיפת אש, שאני יכול לשלוח בשקט את כיתות הכוננות, שהם לא ילדים בני 18 ו־19".
"היו אירועים של שרפות באזור שניגשנו לסייע לכוחות הכיבוי, ואני עומד ומכבה את השרפה ולידי כבאי עם חמצן וביגוד ונעליים, שולחים אותי לקרב בלי נשק", זעק. "האתגר של השרפה זה הקרב, זה האתגר שעומד בפנינו. מה שהיה עד עכשיו זה רק היורה למה שהולך להיות. למה? כי עוד עשרות אלפי דונמים מחכים להחלטה של מי שבלבנון איפה להדליק. הוא מבין, הוא לא טיפש. הוא מבין שאם הוא רוצה לפגוע מורלית ביישובים, באנשים, הוא לא צריך לירות יותר מדי, מספיק כדור אחד שמדליק פה".
עוד הבהיר כי "בשעת הפעולה אני לא מפחד, בשעת המעשה אני לא מפחד. אני רק זועק לעזרה, לקבל את הציוד שאיתו אני אוכל להתמודד. מה שהצלחנו לשמוע זה בעיקר הבטחות מצד הדרגים הפוליטיים, מצד אנשי השטח של כיבוי האש שמגיעים אלינו ומייעצים לנו, שהשמיכה קצרה מהיכולת לתת מענה לכל היישובים. גם אם הם היו מאוד רוצים, אין להם את האנשים, הציוד, אין. אין להם את היכולת לפזר את זה בכל היישובים. מצפה שבמקומות אחרים יזרימו גם אנשים לכיבוי אש וגם ציוד לטובת כיתת הכוננות".
"למי שאנחנו פונים בכיבוי האש, מילת הקסם היא 'תקציבים'"
בהמשך התייחס עמר לדיווחים כי מוזיאון השומר ואנדרטת האריה השואג ניזוקו במהלך השרפות האחרונות. "אני עדיין לא קיבלתי תמונת מצב של מה קרה בכפר גלעדי. אני רק שומע מפה ומשם. גם אחרי שנכבה את האש, אני מצפה שיתחילו להסתכל על שאגת כיתות הכוננות. לכיתות הכוננות יש יכולות מופלאות. למי שאנחנו פונים בכיבוי האש, מילת הקסם שעולה כל הזמן זה 'תקציבים'".
"ברגע שאנחנו מבינים שהאתגר שעומד לפנינו, כי כל מה שחווינו עד עכשיו אולי מצטלם טוב, אבל זו רק ההתחלה, להבין שהאתגר הבא שלנו, המשימה הבאה שלנו זה איך ייראה המקום הזה ביום שאחרי. כל מה שאני פונה זה להעביר את התקציבים לכיבוי האש, שהם יוכלו לסייע לנו. הם באמת רוצים. מפקד המחוז שהסתובב פה איתי וראה מול מה אנחנו מתמודדים, אני רואה שכואב לו, כי הוא לא יכול לעזור לי", שיתף.
לסיום תהה סגל אם כאחד שנמצא בחזית הצפונית הוא בעד מערכה נרחבת מול חיזבאללה, ועמר השיב: "עם כל ההתמודדות שלנו פה, וכל מה שאמרתי ומה שעדיין לא סיפרתי - הלב שלנו נמצא בדרום. כל ההתמודדות הקשה שלנו מתגמדת לעומת המשפחות והחטופים שלנו. אני קושר את גורלם לגורלנו פה, את מה שצריך לעשות צריך לעשות - את האיום צריך להסיר. כל כמה ימים מגיעה לפה משפחה, אורזת את הדברים, והבית נשאר ריק".
"אם הייתי יכול לכבות עם הדמעות שלי את השרפות, לפחות זה היה עוזר. התמודדות לא פשוטה. צריכים להרגיש שמישהו איתנו, לא רק בהבטחות - בלסייע, להביא לנו ציוד, שנוכל להתמודד. אתה מרגיש לבד, זה הקושי הגדול", סיכם.
