"הגיע הזמן ל'בעל הבית השתגע'"
ראש המועצה האזורית מרום הגליל עמית סופר בתגובה להלך הרוח בזירה הצפונית • הבהיר: "אם לא יושב הביטחון - אפס חזרה"
חג מורכב למדי עבר על תושבי הגליל, זאת נוכח יותר מ־200 רקטות שנורו אל יישובי האזור בתגובה לחיסול בכיר חיזבאללה. עמית סופר, ראש המועצה האזורית מרום הגליל, שוחח עם ינון מגל וברק סרי וסיפר על תחושותיו נוכח המתרחש.
"אנחנו אחרי יום מאוד קשה אתמול, מטח של 200 טילים ואזעקות. כל מטח כזה מגביר את המתיחות והדריכות שאנחנו נמצאים בה יותר משמונה חודשים, מתח שלא הכרנו", התרעם סופר בפתח השיחה. "הדאגה הגדולה שלנו בעיקר מכוונת כעת למסגרות החינוך. אני חייב לומר, אני פוגש לא מעט תלמידים, צוותי חינוך, וההשפעה המצטברת של האירועים האלו היא חרדה שהולכת וגדלה. אנחנו ונתינם את המענים, אבל המענה האמיתי הוא מענה ביטחוני אמיתי. איך נשיג את זה? כאשר יאפשרו פעם אחת ולתמיד לצה"ל לפגוע באופן משמעותי ביכולות החיזבאללה ולהגיע להכרעה".
בתגובה לאמירותיו תהו צמד המגישים אם כוונתו היא שזו העת לפתוח במלחמה מול חיזבאללה, וסופר חידד: "אני לא בא לייעץ, לא לדרג המדיני ולא לצבאי. אני רוצה שהביטחון יחזור לתושבים. איך? באיזו דרך? אני סומך על הממשלה והדרג הצבאי. יש פה מדיניות הגנתית שבולמת התפתחות, המילה של התכלה עושה כאב בטן לכולנו. אנחנו חווים את ההסלמה ואני אומר בכנות, לא מרגישים שהוא מורתע. אנחנו מייצרים פגיעות, אבל עצימות התגובה שלנו תמיד מאופקת, מנסים לשלוט בגובה הלהבות. לצערי אין שום התקדמות לקראת השגת הביטחון".
"צריך לומר, אי הוודאות, כאשר אנחנו מדברים על פתיחת שנת לימודים, הורים רוצים את הוודאות", התרעם. "המפונים כבר עושים חשבון 'אולי נשאר בעיר הקולטת', אנחנו כבר שמונה חודשים. זה זמן מאוד ממושך. גודל של מקלט של 12 מטרים, 32 ילדים, 3 אנשי צוות, במשך שמונה חודשים. התחושה היא ששכחו אותנו. הילדים אצלנו לומדים והתחושה היא שבתל אביב, במדינת תל אביב, פוקדים יותר את בתי הקפה. יש איזשהו ניתוק. אנחנו מבינים שהקשב נמצא בדרום, קשה לשמוע עוד זעקה, אבל המדינה חייבת להפנות קשה לצפון. המצב פה במציאות בלתי נסבלת. כל פעם שיש איזושהי שריפה כזו או אחרת ומטח טילים, זה נותן תזכורת שיש פה אנשים שגרים כאן בצפון".
באשר להתנהלות הממשלה מולו כראש רשות בחזית הצפונית, סיפר: "זה לא סוד שגם בשבועות האחרונים היינו בקשר גם עם השרים במסגרת אותה החלטת ממשלה, ושומעים. אבל יש הבדל בין לשמוע ולעובדה שאין קשב. התחושה היא שאמנם שומעים את הדברים, אבל לא נעשים דברים. כל הזמן אומרים 'בואו נמתין', אבל יכול להיות שצריכים לבוא לפה, לחוות את מטח הטילים, שיבינו מה קורה. החיזבאללה לא מפחיד אותנו, הכדור לא נמצא אצלם - הוא אצל ממשלת ישראל. יש לנו סבלנות, אבל שהממשלה לא תפרש את הסבלנות שלנו להסכמה למצב שאין בו ביטחון, שהכלכלה שלנו מתרסקת".
עוד זעק כי "הצפון מאבד את התושבים שלו, אני מצפה מהממשלה לעשות מעשים. המציאות הבלתי נסבלת, יישובים מפונים, יישובים סמוכי גדר לומדים במקלטים. תנו לצה"ל לנצח, תנו מהלומה לאויב. התחושה הקשה של הפינג פונג שלא מוביל לשום מקום - מבחינתנו הגיע הזמן שבעל הבית ישתגע. צריך לומר, כל השרים, מרביתם היו פה. גם ארבל, גם שר האוצר, היו פה לא מעט שרים ואנחנו בקשר. הדרישה שלנו ברורה - אנחנו נמצאים במציאות הזו שמונה חודשים, עד מתי? את זה אנחנו מנסים לשקף, אנחנו מרימים את אותם דגלים אדומים. יש פערים שצריכים להתמודד איתם, פערי מיגון".
"כמה תושבים לדעתך לא יחזרו אם יהיה הסדר בלי מלחמה?", תהו צמד המגישים לסיום, וסופר סיכם הודה בצער: "אם יהיה הסדר עם החיזבאללה יהיה אפשר לדבר על 40 אחוזי משפחות. הסדר לא יוביל אותנו, אם לא תהיה פגיעה משמעותית בחיזבאללה והרחקה - אף אחד לא יחזור. אני לא חושב שאני מחדש למישהו. אנחנו מכירים את 1701, עשרות אלפי הפרות. אם לא תהיה פגיעה והרחקה, לא ידעו להגיע לאיזושהי רצועת ביטחון ממשית, לא רואה את יישובי סמוכי הגדר חוזרים חזרה".
עריכה: שני רומנו
