סרן ווסים מחמוד ז"ל, סגן מפקד פלוגה בגדוד 601, עוצבת עקבות הברזל (401), נפל אתמול (ש') באסון הנמר"ה בדרום רצועת עזה. בנופלו היה בן 23. שריף גאנם, דודו של מחמוד, שוחח עם אודי סגל וענת דוידוב וסיפר עליו.
"היה אירוע טרגי וקשה לכולנו", תיאר בכאב. "ווסים היה הילד של אימא, בחור צנוע, בחור שאהב את הארץ, את החיים. הוא תמיד חתר למגע, ידע מה הוא רוצה לעשות בחיים שלו. הוא חבר של כולם. מה עוד אפשר להגיד עליו? בעל התכונות היפות והאמיצות, מלח הארץ. אתמול נודע לנו מנציג צה"ל שהוא החליף את המ"פ שלו בלחימה עקב פציעה שלא הכרנו. זה לא מפתיע אותנו, כי הוא תמיד היה איפה שצריך להיות. דמות של מפקד, של חבר, של חייל".
על השכול המשפחתי אמר: "ב־1952 אביו של הסבא של ווסים היה החלל הראשון בבית ג'אן. מאז יש לנו לא מעט חללים מכל החילות. בית הקברות מלא, לצערי. המספרים רק עולים ועולים כל שנה. הציעו לווסים לצאת ללימודים, והוא נשאר בקבע גם כשהייתה לו את האופציה לצאת לחל"ת במרץ. הוא אמר שיישאר עד סוף הלחימה ואז ייצא ללימודים, נפצע וסירב לבצע ניתוח. הייתה לו יד נפוחה לכמה שבועות טובים, והוא המשיך בלחימה בעזה ולא נתן לזה להפריע לו".
"אנחנו לא מסתכלים על התגמול אלא על מה אנחנו צריכים לתת. יש לנו חובות ויש לנו זכויות", התייחס שריף גאנם, דודו של מחמוד ז"ל, לסוגיית חוק הלאום: "אני מאמין שהרבה אנשים בממשלה חושבים על הנושא. אני מקווה שיקום מישהו ויקדם את זכויות העדה. אם זה בנושא הבנייה, התקציבים, החינוך ועוד הרבה דברים שיש מה לעשות באשר אליהם. אנחנו לא רואים שוני בזהות הישראלית, מאז ותמיד אנחנו מזדהים בזהות הישראלית, ולכן לא צריכים להרגיש שאנחנו שונים בשום דבר. אין שום קשר לחללים, אנחנו נמצאים במדינה דמוקרטית, ואנחנו כתף אל כתף. הדברים צריכים להיעשות יחד. מרבית הצעירים הולכים ליחידות קרביות, זה לא משהו שניתן לדון בו".
עריכה: מיכל קדוש