ציפי גון־גרוס היא פסיכולוגית קלינית ותיקה וגם עורכת ומגישה את מגזין הספרות 'ספרים רבותי ספרים' בגלי צה"ל. לאחרונה הוציאה ספר חדש העוסק בדילמות הקשות בחייהן של משפחות חד הוריות - 'מי האבא שלי'. היא התארחה בתוכניתה של ורדה רזיאל ז'קונט לשיחת עומק מעניינת.
בתחילת הראיון שאלה ורדה את האורחת עבור מי היא כתבה את הספר הזה. "אני פסיכולוגית קלינית מאז 1975, ונתקלתי בסיפורים של משפחות יחידניות מכל מיני סיבות. זה היה הטריגר שהביא לתחילת הכתיבה", ענתה.
כשנשאלה על איזה מודל הורות היא ממליצה לנשים המעוניינות להביא ילד לעולם ללא בן זוג, ענתה גון־גרוס ללא היסוס: "אמליץ על הורות משותפת. למשל גבר הומוסקסואל ואישה שלא מצאה בן זוג. אם קורה משהו לאם, תמיד יהיה לילד אבא. טיפלתי במשפחה של אימא יחידנית לזוג תאומים, וכשהיו בני 16 היא נפטרה והם נשארו לבד בעולם".
גון־גרוס הדגישה: "זאת מלאכה מורכבת לבדוק התאמה בערכים, לוודא ששניהם רואים עין בעין את גידול הילדים, אבל כשזה טוב, זה מעולה". עם זאת סיפרה כי הורות משותפת אינה נפוצה, משום שקשה להגיע לשותפות בגידול ילד.
"כשאישה יולדת מבנק הזרע, הכרחי שתהיה משפחה קרובה. תחשבי לקום באמצע הלילה לילד חולה ואת לבד. מה את עושה?", אמרה והוסיפה כי ראתה אימהות יחידניות רבות הנסמכות על הוריהן כעזרה הכרחית לגידול הילדים.
בהמשך השיחה שאלה רזיאל ז'קונט את המרואיינת על התמודדות הילד ללא אבא, לעתים קרובות ללא ידיעה מיהו האב: "האם זה נכון לגרום לאדם כל כך רך וצעיר לשאול את עצמו שאלות כאלה?"
ציפי גון־גרוס ענתה בדוגמה מתוך הקליניקה שלה: "לפני שנים הגיע אליי זוג בשנות ה־70 לחייהם שאמרו שהבת האמנית שלהם נפטרה ונותר לה ילד בן 12. הם שאלו אותי מה לעשות, כי אין להם מושג מי האבא שלו". בעצתה הם עברו לגור עם הילד. מספר שנים מאוחר יותר האב יצר קשר, ולמרות קשיים רבים נוצר ביניהם קשר טוב. "מרגע זה ואילך הילד קיבל מתנה: אבא".
"אני אומרת להורים במצב כאלה: 'קיבלתם מתנה שהיא פצצה מתקתקת. צריך לפתוח את המתנה בזהירות, כי אחרת היא תתפוצץ בפרצופכם'. אל תשקרו לילד. תאמרו: 'יש אבא ואנחנו לא יודעים מיהו'", הוסיפה.
לאחר מכן שוחחו השתיים על מקרים נוספים של הורות יחידנית, ובעיקר על ילדים שנולדו לאב נשוי ובעל משפחה אחרת. "כל אדם רוצה לדעת מיהו", אמרה גון־גרוס, "לאימא זה יכול להיות גיהנום".
במהלך השיחה התייחסו ורדה וציפי גם לשלום ילדים במשפחות מתפרקות, בייחוד כשההורים התגרשו ונותרה עוינות בין שני בני הזוג: "מצבים שבהם הילד מוסת נגד האימא או האבא שלו, והוא חי כסוכן כפול בבית של שני הוריו. הוא שואל מי באמת האבא שלו, כי הוא שומע גרסאות שונות על ההורים שלו משתי המשפחות".
גון־גרוס סיפרה בעצב על הנזקים שעוינות כזו גורמת לילדים: "ראיתי הרבה מקרים כאלה שבהם אנשים ממשיכים לריב ולנקום שנים אחרי הגירושין. לא לזרוק בוץ על בן הזוג שעבר, כי בוץ נופל על ראשו של הילד, והילדים משלמים את המחיר הזה".