הרפורמיסטית

"יותר ויותר חרדים מחפשים את החינוך הממלכתי חרדי"

טלי פרקש, מנהלת אגודת ידידי הממ"ח ועיתונאית לשעבר ב־'ynet', שוחחה עם עו"ד אורלי ארז־לחובסקי על סוגיית לימודי הליבה לאורך השנים • פרק 06


בעת האחרונה, שומעים יותר ויותר על חוק הגיוס, ועל הדרישה להעלות את מספר החרדים המתגייסים לצבא בכל שנה, בתקווה שיוביל לשילוב רחב יותר של החרדים בחברה הישראלית. אך השילוב הזה מקורו עוד הרבה לפני גיל הצבא - בתקופת הלימודים בביה"ס. בפרק השביעי של 'הרפורמיסטית' בהגשת עו"ד אורלי ארז־לחובסקי, שוחחה עם טלי פרקש, מנהלת אגודת ידידי הממ"ח, עיתונאית לשעבר ב־'ynet' ודוקטורנטית באוניברסיטת בר אילן בנושא שילוב גברים חרדים בחברה הישראלית, ויחד שוחחו על סוגיית לימודי הליבה שעברה תמורות משמעותיות לאורך השנים. 

"אחת הסוגיות החשובות ביותר בנושאי דת ומדינה שקשורה להשתלבות הציבור החרדי בחברה הישראלית היא שאלת לימודי הליבה", פתחה ארז־לחובסקי. "מדובר במקצועות הבסיסיים שכל תלמיד ותלמידה צריכים ללמוד כדי שיהיו להם את המיומנויות הנחוצות לפרנס את עצמם ולהשתלב בשוק העבודה. זה כולל עברית וספרות, מתמטיקה ומדעים, אנגלית ותנ"ך ובהמשך גם אזרחות. תוכנית הליבה נחוצה כי היא מאפשרת בסיס שוויוני של ידע משותף שמחבר את כולנו ומבטיח שיש לכולנו בסיס ערכים מוסכם. ההפיכה המשטרית הראתה בבירור עד כמה קריטי החינוך לדמוקרטיה מהותית, דמוקרטיה שלא מסתכמת רק בשלטון הרוב, אלא כזו שגם מבטיחה הפרדת רשויות וזכויות המיעוט". 

בהמשך הוסיפה: "כמעט חצי מיליון תלמידים לומדים במוסדות החינוך החרדי. בעוד שבנות בחינוך החרדי לומדות לימודי ליבה וניגשות לבחינות מקבילות לבחינות הבגרות, אצל הבנים זה מסלול אחר. מסלול טיפוסי של ילד חרדי הוא תלמוד תורה עד כיתה ח', מעבר לישיבה קטנה מכיתה ט' עד י"ב, ואז ישיבה גדולה ו'כולל' אחרי החתונה. מצב לימודי הליבה אצל הבנים קשה. בעוד שבכיתות הנמוכות נלמדים באופן חלקי לימודי חול, ככל שעולים בגיל לומדים יותר לימודי קודש. מתמטיקה לומדים עד ברמה של כיתה ד' ואנגלית כמעט ולא לומדים בכלל, עד כדי כך שרבים יתקשו לזהות את אותיות ה־ABC. האידאל של המיינסטרים החרדי הוא שהגבר ימשיך ללמוד כל חייו והאישה תדאג לפרנסת המשפחה, ושיעור הגברים העובדים בחברה החרדית עומד על כ־50 אחוזים, הרבה יותר נמוך משיעור התעסוקה בציבור הכללי. היום הציבור החרדי מהווה כ־10% מהאוכלוסייה הבוגרת, אבל כשמסתכלים על תלמידי ותלמידות כיתה א' מדובר על בערך 25% מהתלמידים". 

"משרד החינוך ממשיך להימנע מלפקח על הנושא"

ומה באשר לעתיד מדינת ישראל? "זה אומר שאם המצב יימשך כפי שהוא וחצי מהגברים החרדים ימשיכו לא לעבוד, הכלכלה הישראלית לא תוכל להחזיק את עצמה", הבהירה אורלי. "כל מוסדות החינוך במדינה מקבלים מימון בשיעורים שונים אבל התנאי למימון הוא עמידה בתנאי החוק ובמסגרת זו גם מסגרת הוראת הליבה, ולמרות שחובת לימוד לא נאכפת במוסדות החינוך החרדי לבנים הם ממשיכים לקבל מימון ציבורי במשך השנים. ב־2010 גילינו שמערך הפיקוח על החינוך החרדי כמעט ולא קיים. על 200,000 תלמידים פיקחו 2 מפקחים בלבד, מה שכמובן לא אפשרי, ובעקבות עתירה שהגשנו נוספו עוד עשרות מפקחים אבל המצב בפועל לא השתפר, ומשרד החינוך ממשיך להימנע מלפקח על הנושא". 

"לימדתי במוסדות פרטיים וממלכתיים", ציינה פרקש. "אני חושבת שזו הייתה הפעם הראשונה בה הבנתי את הפערים וההבדלים ברמה הממסדית בין החינוך המוכר שאינו רשמי לחינוך הממלכתי, בדגש על החברה החרדית. לי היה ברור בשלב מוקדם שיש אנומליה ברורה, ובעיניי אני רואה אותה כמקור להרבה מאוד בעיות בחברה הישראלית והאופן בו חרדים יכולים או לא יכולים להשתלב בתוכה. בשביל להבין את הסוגיה אנו צריכים לחזור אחורה לחוק חינוך 1953, בו מתקבעים זרמי החינוך הממלכתי, לצדו הזרם הממלכתי דתי והחרדים מקבלים את האפשרות של החינוך העצמאי. אני חושבת שבשלב הזה, הכוונות של כל הצדדים היו תמימות. החינוך העצמאי של השנים הראשונות היה משהו שאפשר היה להתגאות בו. אמנם הוא היה חינוך עצמאי, אבל גם לימודי הליבה היו ברמה גבוהה, המורים היו בעלי הכשרה". 

"אי אפשר להבין את המציאות בלי להבין שהיא לא הייתה כך"

ומה אנחנו לא יודעים על החינוך העצמאי ברבות השנים? בתגובה, הדגישה טלי: "החינוך העצמאי הוקם על ידי גדולי התורה באותן שנים. למדו שם ברמה מאוד גבוהה - אנגלית, מתמטיקה, כל מה שהיה צריך, לימודי עברית. זה לא היה כמו שהיום אנחנו תופסים את החינוך החרדי כאיזשהו סוג של שם נרדף ללימודי ליבה ברמה נמוכה עד לא קיימת. אי אפשר להבין את המציאות שהגענו אליה בלי להבין שהיא לא הייתה כך מהתחלה. זה היה חינוך ציבורי, למדו שם ילדים מכל הזרמים החרדיים, הוא היה חינוך שהאמין במתן כלים להשתלבות בשוק העבודה. אנחנו מדברים על שנות ה־50, 60, 70". 

על החינוך הממלכתי חרדי, אמר פרקש: "השדר שההורה החרדי מקבל מהמדינה הוא כפול - מצד אחד, 'תלמדו ליבה, תשתלבו, תהיו בשוק העבודה, תתאימו את עצמכם למאה ה־21 מבחינת המיומנויות שצריך', ומצד שני כשאותו הורה חרדי בא ואומר 'אני רוצה להיכנס לחינוך ממלכתי חרדי, אני מאמין בזה, הוא צריך להתחיל להתחנן לרשות המקומית, להיכנס לפעמים לתהליכים משפטיים כדי שבכלל לילד שלו תהיה את הזכות לחינוך ממלכתי. יש תפיסה שאומרת שבחינוך הממלכתי חרדי נמצאים רק חרדים משתלבים, ליברליים, מודרניים, בפועל כשאת ממפה את בתי הספר, זה ממש לא כך. יש שם גם בתי ספר שמשתייכים לגמרי להארדקור, אפילו שמרנים רוצים להיכנס לחינוך הממלכתי חרדי. זו התפתחות של השנים האחרונות כי אם בהתחלה הייתה בהלה גדולה, היום אחרי 10 שנים, יש גם יותר רגיעה כי אנשים מכירים את המערכת ומבינים את חוקי הפורמט וגם מבינים את היתרונות שהמערכת הזאת יכולה לתת להם".

עוד הוסיפה: "מי שבאמת מעניין אותו חינוך ולא עסקנות וכסף - במערכת הזו יש המון יתרונות - כמו כח אדם מיומן, מערכת הגפ"ן ופרויקט מחוננים - המון דברים שלא קיימים במוסדות החרדים הסטנדרטיים. רוב החרדים הם מתחת לגיל 18 - ההחלטה לאן תלך המגמה של החברה החרדית - לכיוון בדלנות או שילוב - מאד תלויה באיך המדינה תתייחס לנושא החינוך". 

עריכה: אליעזר בן יהודה ומיכל קדוש

22/08/2024

הצטרפו לערוץ הווטסאפ של 103fm


הרפורמיסטית
הרפורמיסטית  |  גרפיקה: אלון כץ
Paris