271 ימים חלפו מאז שפרצה מלחמת חרבות ברזל הקשה, ועדיין לא ברור כיצד ומתי ישראל תצליח להכריע את האויב ולהשיב את החטופים לביתם. ענת דוידוב ואודי סגל דנו בכך ב־103fm עם חבר הכנסת וחבר ועדת חוץ וביטחון עמית הלוי (הליכוד), אשר הביע את דעתו על המצב הביטחוני המורכב.
בפתח דבריו ביקש להבהיר כי "ברצועת עזה היום הבסיס הצבאי האמיתי הוא בתי החולים ובתי הספר - רוב תושבי רצועת עזה הבוגרים הם או חברים בחמאס או עובדים במנגנון החמאס. ההפרדה הפיקטיבית בין המושגים האזרחיים לא רלוונטית בעזה".
לטענתו, "מותר שנציגי ציבור ינהלו ויכוחים עקרוניים באשר ללחימה. שוב פעם זה אותו נושא האזרחיזציה שלהם - לקחת את הפרוטוקול של אמנת ז'נבה. אין הבחנה כזו בין אזרחים תמימים כביכול, ולכן כל ההגדרות האלה אינן רלוונטיות. אני חושב שהמערכה כולה נגועה בטעות הזו. אם את לא שולטת באוכלוסייה במשך שנים, את לא תפתרי כלום. אני לא יודע מה הכוונה הרעבה מוחלטת, אנחנו היום במעמסה מוחלטת".
עוד הוסיף כי "חצי מיליון דולר החמאס עשה רק מרווחים על הסיוע. אם ילד אחד רעב מרצועת עזה, הרי אני מכיר את הדוחות, זה שקר מוחלט. אני לא אומר גם שלא יכולה להיות אופציה הומניטרית, אבל מה שקורה היום זה שהסיוע בידיים של ארגון הטרור חמאס - כך הוא ממשיך לגייס גיבוי מהאוכלוסייה, ואנו יוצרים לעצמנו בור אין־סופי שלא ייגמר גם בעוד עשר שנים. כשהדין הבין־לאומי אומר שאם יש חשש שהסיוע יגיע לאויב, אתה יכול למנוע את זה".
בהמשך התייחס לסוגיית היום שאחרי וטען: "אם אנחנו לא נשלוט בשטח ונשלוט באוכלוסייה באופן כזה שלאורך שנים תגדל שם אוכלוסייה אחרת עם מחשבות אחרות ולא עם מחשבות נאו-נאציות - אנחנו לא נפתור כלום, אנחנו פשוט נכין את הטבח הבא".
לסיום הבהיר בנוגע לפגרת הכנסת הצפויה: "המושג פגרה הוא פיקטיבי. בזמן מלחמה אני חושב שכולנו צריכים להיות מרוכזים בענייניה. בניגוד לעניינים רגילים, בזמן מלחמה הוועדות עובדות לא כמו בפגרה רגילה. העבודה העיקרית - שזה הכנת החקיקה, הקשר עם הציבור והפיקוח בוועדות - לא משתנה".
עריכה: אסף חרמוני