הקולות הגוברים בתוך המפלגה הדמוקרטית הקוראים לפרישתו של ג'ו ביידן מהמרוץ לנשיאות מציבים בפני הנשיא האמריקני דילמה גדולה. האם הוא יפנה את מקומו למועמד אחר או ימשיך לרוץ עד הסוף? בשיחה עם אראל סג"ל ודוד ורטהיים ב־103fm עדכן המומחה לענייני ארה"ב שמואל רוזנר ('כאן' ו'מעריב') בפרטים ופרש את משנתו בנושא.
לדבריו, "לפעמים צריך לחטוף מכה חזקה מהמציאות כדי להכיר בה. בהתנהלות נורמלית היו צריכים לומר לציבור שהדבר הנכון הוא שביידן לא יישאר לעוד כהונה. היה נוח לכולם להסתיר ולשקר לעצמם ולשקר החוצה. מישהו צריך לגשת לנשיא ולומר לו את זה. מגלגלים את הכדור הזה מיום ליום, ובסוף מתזמרים אירוע של עימות שמאלץ את כולם להביט במציאות כפי שהיא. כך מתפקד נשיא ארצות הברית".
רוזנר הסביר כי אף אחד לא רוצה להיות האדם שניגש לנשיא ואומר לו שלא מתאים שירוץ שוב: "לכן מגלגלים את הכדור הזה מיום ליום, משבוע לשבוע, מחודש לחודש. בסוף בעימות כולם הביטו במציאות כפי שהיא".
הפרשן אמר בהמשך כי יש מקום לרחם על ביידן, בייחוד כעת כאשר הדמוקרטים בארה"ב צריכים לקבל החלטות אבל מתקשים: "לאינרציה יש כוח חזק. יושב נשיא מכהן, ואנשים מבינים שיש בעיה, אבל ממשיכים לספר לעצמם סיפורים שזה לא נורא. הוא נראה חלש, אבל קוגניטיבית הוא מתפקד".
עוד הוסיף כי בוושינטון מסתובבת תאוריה שלפיה העוזרים של ביידן תזמרו את העימות בינו לבין דונלד טראמפ בשלב מוקדם כל כך: "הם רצו לבחון את המצב".
"זה מחיר הדחיינות", פסק רוזנר, "זאת לא תופעה חדשה שלמנהיגים קשה להיפרד מהכיסא שלהם. מעט מאוד נשיאים עשו את זה בעבר. ברור שיש סביב הנשיא אנשים עם אינטרסים שרוצים שהוא יישאר בתפקיד, גם כדי שגם הם יישארו בצמרת.".
לדעתו של המומחה, לא מדובר בהתנהגות שאופיינית רק למפלגה הדמוקרטית: "גם המפלגה הרפובליקנית לא נוטה להדיח מועמדים, אפילו כשהם יודעים שהם הולכים להפסיד. כשאדם נבחר להיות מועמד והוא מנצח בפריימריז קשה להדיח אותו. קשה להזיז מנהיג. זה יוצר כאוס במפלגה".
עריכה: אחיעד לוק