"השנה האחרונה הייתה מאוד קשה, אבל הוא היה גיבור"
חברים שרים אדם: רגע לפני ערב המחווה לזכרו של כוכב הפופ הישראלי ביקש רז שכניק להיזכר בדמותו כובשת הלב יחד עם החברים הקרובים ואנשי סודו
כוכב הפופ הישראלי אדם הלך לעולמו לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן כשהוא בן 64. לפי בקשתו יתקיים ב־22 ביולי ערב מחווה לזכרו במשכן לאומנויות הבמה בתל אביב. אדם, שהיה מעורב בהפקה מתחילתה, ביקש כי כל ההכנסות מהמופע המדובר יתרמו לאגודה למלחמה בסרטן, ולמטה משפחות החטופים, אותם ליווה בדבקות מעוררת השראה עד לרגעיו האחרונים. רז שכניק ביקש לקבל הצצה לקריירה הענפה שלו, ולשוחח עם דמויות מפתח בחייו, שלוקחות חלק גדול גם בהגשמת הצוואה המוזיקלית שלו.
בתחילת השעה שוחח שכניק עם שמעון שירזי, אחד האנשים הקרובים לאדם, שסיפר כי הוא עובד ימים כלילות על מנת לערוך את ערב המחווה עבור הזמר, בדיוק לפי רצונו. "אני זוכר שבאמצע אפריל הוא ניגש לפרופ' במחלקה וביקש לספר לו על זה בכדי לשאול אותו אם הוא יוכל להיות נוכח". שירזי טען כי הוא ידע שהוא הולך להיפרד, "הוא רצה לעשות את זה הכי טוב שיש, והכי קליל. פחות כבד. זו דרכו. אני מכיר אותו מאמצע שנות ה־80, הוא היה הבן זוג שלי ואני ממש מכיר אותו לעומק. זה אדם – איש מיוחד, לב רחב".
כשנשאל אם היו לו בקשות מיוחדות במסגרת המופע המתוכנן אמר שירזי שהבקשה של אדם הייתה שהוא מוכן לעשות את זה בתנאי שהכלי ילך לתרומה. "הוא לא רצה ששום דבר יגיע אליו – הוא רצה שהכל ילך לחקר הסרטן ולמטה החטופים. הוא ספר את הימים של החטופים בעודו בבית החולים והיה מאוד רגיש לנושא הזה. הוא קם ממיטתו והלך להופיע למטה החטופים בעודו סובל".
שאלה נוספת שעלתה בהמשך הריאיון התעסקה במבנה המופע. שירזי טען כי הוא מתכנן את המופע בסדר כרונולוגי, והגדיר אותו כמסע בזמן. "מין הסתם זה יתחיל מהרגע שבו הוא התגלה ב'עולה עולה', ובכל תחנה בזמן אמן אחר יבצע שיר. דרך אגב, יש קשר בין האמנים – מדובר באמנים שהוא אהב, אמנים ששיתפו איתו פעולה, אמנים שאהבו אותו. זה מאוד סביב רגש – עם דופק לב, ורגש. זה יהיה מרתק, ובעיקר מרגש", סיכם.
"אדם הוא סוג של נשמה גבוהה"
שכניק ביקש לשוחח גם עם חברו השדרן והפזמונאי יו"ר אקו"ם יואב גינאי שהזכיר כי חודש לפני מותו ביקש הזמר לשיר במופע של יונתן פרלמן. "הוא התעקש לשיר את השיר האחרון שכתבתי לו ושהוא שר והקליט שנקרא 'אחרי שאמות'. זה שיר סאטירי שכתבתי לפני הרבה שנים ופורסם בספר שלי. יונתן החליט להלחין אותו, ואדם החליט שזה יהיה השיר שלו – כנראה מתוך תחושה שהוא לא הולך להאריך ימים. מבחינתי זו הייתה סגירת מעגל כי כתבתי לו גם את השיר הראשון שלו אין מוצא, וגם את השיר הזה".
גינאי סיפר כי הלהיט הגדול של אדם 'אין מוצא' נכתב סביב האווירה שהייתה אז בניו יורק של אותם ימים. "בניתי את הטקסט על הפיגומים של הלחן, וזה השיר הראשון שכתבתי. זה השיר הראשון של אדם שהתפוצץ ועשה לו את הקריירה". בהמשך סיפר כי לפני מותו של הזמר שוחח עמו מספר פעמים, אבל בעיקר התכתב איתו. "למרות שגם ביקרתי אותו באותו יום רביעי לפני יום חמישי בבוקר שהוא נפטר. הוא כבר היה במצב שהוא לא יכול היה לדבר, אלא רק למצמץ עם העיניים. הוא אמר שהוא רוצה שיהיה מופע כזה שינכיח את הסיפור שלו, אבל מצד שני היה לו מאוד חשוב שההכנסות יהיו קודש למטה משפחות החטופים ולמאבק בסרטן. זה כל הזמן נגע בו".
עוד הוסיף: "הוא דיבר וסיפר על העצב הגדול שלו בנושא החטופים – זה העסיק אותו כל הזמן, אבל זה היה אדם. אדם הוא סוג של נשמה גבוהה. הוא תמיד היה כזה, הוא תמיד חשב על האחר. כשהוא היה בפסגה, וכביכול כשאתה בפסגה אתה יכול להרים את האף וקצת לרחף מעל, אבל הוא אף פעם לא עשה את זה. אני זוכר שכשהוא גר בדיזינגוף סנטר למעלה, המעריצות שלו היו מחכות למטה. הוא פשוט לא היה יכול ללכת לישון בלי לראות אותן – לרדת אליהן, לנגב להן את הדמעות, להרגיע אותן. אני זוכר את זה. הוא אמר למישהי 'בסדר, הכל בסדר, תרגיעי ותלכי הביתה להורים שמחכים לך. אל תחכי לי כאן. אם תרצי תבואי מחר ואני שוב אראה אותך'. הוא ממש היה כמו איזה סוג של אבא או אח גדול. הוא ממש היה מדבר איתן למרות שזה לא היה אופייני לכוכבים בתקופה ההיא. דרך אגב, היום בוודאי שלא. הוא היה קודם כל אדם".
"לשנינו היה די מובן מאליו שלאנשים שבאים מאהבה צריך לתת בחזרה"
לשידור עלתה גם הזמרת דפנה דקל, חברתו של הזמר, שהייתה קרובה אליו מאוד לאורך כל הקריירה שלו. "מעניין אותי איך ראית את אדם מהעיניים שלך בתחילת הדרך שלו?", שאל שכניק. דקל טענה כי מתחילת הדרך אדם היה חבר נפש שלה. "הוא בא הכי פשוט ונקי ואוהב, ועם לב פתוח כמו שתמיד היה לו, ומאותו הרגע התחברנו – עד יום מותו. לשנינו היה די מובן מאליו שלאנשים שבאים מאהבה צריך לתת בחזרה. לא היה עניין של 'איך אנחנו שומרים על פרופורציות? תראה לאן הגענו'. לא. זה שיחות שלא ניהלנו. היו לנו המון מופעים משותפים, הופענו המון יחד, ואחרי הופעות היו מחכים הרבה אנשים – גם לו וגם לי, ולא הייתה שאלה בכלל של 'בוא נתקפל ונברח' גם בתקופות שראינו אמנים אחרים שעושים את זה. זה אף פעם לא היה על הפרק".
"מבחינה מוזיקלית – איזה שיר שלו את הכי אוהבת?", שאל שכניק את הזמרת. "בגלל שיצא לנו המון להופיע יחד – אני התארחתי אצלו והוא אצלי אני יכולה לומר לך שבהופעות שלו שאני התארחתי קודם כל מאחורי הקלעים אף פעם לא היה מצב מבחינתי ש'יש לי עוד שעה עד שאני עולה אני אלך לשתות קפה'. לא. כל הופעה שלו הייתה מהפנטת. הוא היה פרפורמר בקנה מידה שאני לא בטוחה שאנשים תופסים את זה. מעבר לכוכבות שלו והכל, הוא היה פרפורמר שיודע להגיש שירים כמו שמעט מאוד יודעים היום. לכן, באמת קשה לבחור שיר".
השיח המוזיקלי הלך והעמיק, ובסופו של דבר החליטה הזמרת לשים דגש על אחד השירים של אדם, ואמרה: "'הדברים הכי פשוטים' זה שיר אהבה למדינה זה שיר שמפרק את הלב. הטקסט מבריק, הלחן מצוין, וההגשה גאונית. כשביקשו ממני לבחור שיר לערב אני שקלתי לבחור את השיר הזה, כי אני מחוברת אליו, אבל אי אפשר. כל מי שינסה לבצע את השיר הזה זה רק יעשה לו נזק אחרי ביצוע כמו של אדם. בערב אני שרה את 'אל תיקחו לי את האהבה – הוא גם מהשירים הפחות בולטים, פחות מוכרים, שיר מאוד חזק בעיניי".
"החיבור בינינו היה מאוד חזק מההתחלה"
אי אפשר להרים תוכנית לזכרו של הזמר אדם בלי לשוחח עם מירי פרלמן, המנהלת האישית של הזמר, ואחת מהאנשים הקרובים אליו כבר תקופה ממושכת. שכניק שאל לשלומה, והיא הודתה שהיא בימים קצת קשים. "קשה הפרידה. אנחנו הכרנו בסוף שנות ה־80 ומאז אנחנו עובדים יחד. הכרנו במשרד של שלמה צח כשאדם היה הדבר הכי לוהט במדינה הזו, ואני הייתי ילדונת בתחילת הדרך המקצועית שלי. החיבור בינינו היה מאוד חזק מההתחלה, ולאורך השנים אתה יודע...הטלטלות של המקצוע הזה הן מטורפות, ועברנו את כולן יחד. לא נפרדנו מעולם. היה בינינו חיבור מקצועי חזק – הפרייה מקצועית מאוד טובה יחד".
בהמשך ביקשה להוסיף: "עשינו שני סרטים יחד שהיו תהליך בפני עצמו שנכנס לרבדים עמוקים ואישיים – על החיים שלו מעבר למקצוע, והדיסוננס בין הדמות שהאנשים מכירים לאדם הפרטי. הפער הוא עצום. השנה האחרונה הייתה מאוד קשה, אבל הוא היה גיבור – הוא נלחם על כל שניית חיים וייקר אותה. כל שנייה. גם אם זה היה על כיסא גלגלים ועם מחולל חמצן. זה נורא שמח אותו שהוא חלק מאלבומי המופת של המדינה".
על ערב המחווה שהלך והתהווה עוד בחייו של הזמר אמרה פרלמן: "אנחנו התחלנו לדבר באפריל על הדבר הזה. מישהו אמר לי שגם המוות הכי צפוי מגיע בהפתעה גמורה – ידענו לאן זה הולך, אבל לא ידענו מתי. אנחנו התייעצנו עם הפרופ' אם יוכל לשיר, והיה מעורב. הוא חשב על שירים, והוא דיבר על זה ממש עד הימים האחרונים. הוא לא אמר איזה שיר יסיים את המופע, אבל היה מעורב באיזה קול יתאים למי. הוא אמר זה יכול להתאים לזה וזה לזה. היו לו את ציר המחלה וציר המלחמה – הוא כל יום התעסק בחטופים וזו הסיבה שהוא הסכים לעשות את הערב הזה".
"היינו מתבדחים על זה שהוא רואה אותי כחברה ולא כאילנה אביטל"
חברה נוספת של אדם היא הזמרת אילנה אביטל, שהזכירה שלמרות שהקריירה של הזמר הלכה והשתנתה במהלך השנים הוא נשאר כשהיה. "הוא אותו אדם תרתי משמע – היו לו ערכים, כבוד לחיים, כבוד לאנשים סביבו. הקריירה שלו השתנתה עם השנים כי לא קל להיות בשואו ביזניס. זה מקצוע לא פשוט. יש עליות ומורדות, ויותר ירידות מאשר עליות. זה המקצוע. יש מקצועות כמו הייטק שאתה צומח וצומח, ופה אתה צומח רק פעם אחת. רוב הדברים לא תלויים בנו – אנחנו עושים את המקסימום וזה לא תמיד מצליח".
"האגדה מספרת שהאוזן שלך היא הראשונה ששמעה אותו. זה נכון?", שאל שכניק. אביטל הודתה שכך היה הדבר, וסיפרה שהיא שמעה אותו שר, אמרה לו שהוא שר לא רע, והוא בתגובה הציע לה שאולי יעשו עם זה משהו, והשאר היסטוריה. "עשינו כמה מופעים גדולים, מופעים יפים ומוצלחים. היינו מתבדחים על זה שהוא רואה אותי כחברה ולא כאילנה אביטל. אני אהבתי את זה – הוא היה מאוד ענו. הוא עשה לי בימוי ל'אהבתי האחרונה', ואני הייתי מגיעה אליו הביתה לחזרות. הוא היה מכין ספגטי טעים כזה עם בולונז – היינו יושבים, אוכלים, ומתחילים לעבוד. הוא היה שואל אותי 'את לא רוצה לעבוד?', ואני הייתי נהנית בחברתו. הוא הבין בהכל". כשנשאלה הזמרת מה היא עתידה לבצע בערב ההוקרה היא אמרה שאת הלהיט 'אין מוצא'.
"אין יום שהוא לא ידע שהכל זמני וכדאי לנצל כל רגע"
רגע לפני סיום שוחח שכניק עם רון רוזנפלד, סולן להקת 'פורטרט' וחברו של הזמר, שעתיד גם הוא לקחת חלק במופע המחווה המתקרב. "מה אני אשיר? אני אשיר את 'תפקיד חיי'. זה שיר שהלחנתי לו לפני שנים. אדם אסף מלא חומרים ששכבו אצלו במגירה ואני כבר התחלתי לעצב את הלהקה שלי 'פורטרט'. כל השירים שהלחנתי והיו אצלי במגירה מה שנקרא נתתי לו ואמרתי לו 'קח באהבה, תבחר מה שטוב לך', ובמהלך השנים צצו השירים. תפקיד חיי זה אחד השירים המתוקים, אני נורא אוהב אותו. יש לי את הזכות שאהוד מנור המדהים, שעכשיו פוגש את אדם המהמם, ועכשיו הם ביחד יושבים וצוחקים עלינו".
"איך אדם ראה את תפקיד חייו?", שאל שכניק. רוזנפלד הסביר כי זה קשה לתמצת הכרות של שנים רבות, וסיפר כי הם מכירים היטב כבר משנות ה־80 העליזות. "אני חושב שאדם חברנו מאוד אהב ועשה כיף. כמובן שחייו של אמן הם עליות וירידות, אבל אני חושב שאין יום שהוא לא ידע שהכל זמני וכדאי לנצל כל רגע. עבדנו בכיף ביחד, וממרומי גילנו צריך להגיד תודה על כל רגע ביחד" לסיום פנה רוזנפלד למאזינים, ואמר: "בואו, הולך להיות מופע כיפי, אני חושב שזה מה שאדם היה רוצה".
כרטיסים להופעת המחווה שתתקיים ב־22 ביולי במשכן לאומנויות הבמה בת"א אפשר למצוא כאן.
עריכה: עדן בן ארי
