פרופ' רפי קרסו וצ'רלי בוזגלו ביקשו לשוחח עם פרופ' אליצור בר-אשר סיגל מהחוג ללשון עברית והמרכז לשפה, לוגיקה וקוגניציה באוניברסיטה העברית בירושלים. פרופ' בר-אשר סיגל התייחס למכנה המשותף בין כל השפות.
"בלשן שלומד את השפה ומסתכל עליה בצורה של ההיבטים הדקדוקיים שלה, המנועים שמפעלים אותה והחלקים שיש בה – נדהם מכמה השפות דומות אחת לשנייה ומכמה השפות קרובות. יש הבדלים, יש המון הבדלים, אבל בעצמם המנגנונים המרכזיים מאוד דומים", אמר.
בהמשך ביקש להזכיר שהצורך האנושי הראשוני הוא לשקף את העולם, ובכך לייצר סימון שדרכו אפשר לדבר ולהעביר מסרים מאחד לשני. כשנשאל אם יש שפות שבהן הדקדוק הוא שונה מבחינת זמנים, אמר פרופ' בר-אשר סיגל כי בהיבטים האלה השפות דומות ושונות. "זאת אומרת שיש איזה שהוא מנעד של אפשרויות, אבל יש שפות שיש בהן זמנים, ויש שפות שאין בהן זמנים. דרך אגב, העברית עצמה עברה גם היא שינויים, אבל זה לא אומר שאם בשפה שלי אין ייצוג, לא יהיה לי איך להביע את זה - יביעו את זה בדרכים אחרות".
לדבריו, כל השפות הן עתיקות. השאלה היא רק ממתי הן מתועדות. "שפות לא מתפתחות כל כך מהר. בסופו של דבר, אם למדת לפני 50 שנה שפה, אתה תוכל לתקשר בה עד היום, אבל מה שכן – אוצר המילים משתנה כל הזמן, הרבה פעלים נכנסים כל הזמן. מטבע הדברים כל הזמן מתחדשים שמות עצם, ופעלים שנכנסים לשפה". רגע לפני סיום ביקש להזכיר כי "תינוק בבטן אימו מתרגל למנגינה של השפה שלו. רכישת השפה מתחילה עוד מהבטן, וזה הדבר שנרכש. אותו הקצב של השפה".