ישראל במלחמה כבר 303 ימים ולילות, עם 115 חטופות וחטופים שרוצים הביתה. בשלב הזה גורלם הופקר. יש חיים שם, חייבים להציל אותם. ויש מתים, יותר ויותר מתים. מדינה בהמתנה. בינתיים חברות התעופה הזרות מבטלות טיסות בסיטונות, ואלפי ישראלים תקועים בנמלי תעופה ובערים שונות באירופה ובארה"ב מבלי יכולת לחזור לישראל או לצאת ממנה לחופשה קצרה.
בינתיים חברות התעופה הישראליות מנצלות את המצב הלחוץ של הנוסעים ומייקרות מחירים - ולא בפעם הראשונה. בינתיים הרשתות מתרוקנות ממים, חנויות החשמל מגנרטורים, שלטענת חברת החשמל אין בהם צורך, והציבור מחכה. לא ברור איך תראה מתקפה, אם תהיה מתקפה ומתי. מטריד. אנחנו בסוף תמיד חכמים בדיעבד.
עוד משהו מטריד - המפונים. זה ככה עובר לנו ליד האוזן, ואסור שזה יקרה. לפני שבועיים התנועה הקיבוצית פנתה למשרד האוצר בהצעה לפתרון זמני לדיור עבור תושבים שלא פונו ונמצאים בטווח האש. הפתרון יהיה באמצעות קראוונים, על חשבון התנועה בקיבוצים עורפיים. נחשו מה אמרו במשרד האוצר? אין צורך, מיותר. למה אין צורך? כי המלחמה עומדת להסתיים בקרוב.
מעניין שרק אנחנו לא שמענו על זה. דווקא יש דיבורים על מלחמה מכמה חזיתות במקביל. יש מצב שמשרד האוצר והעומד בראשו יודעים משהו שאנחנו לא?