"עם הזמן פיתחתי עור של פיל"
שוש בלאו, תושבת בית הלל ששבה לאחרונה לביתה, סיפרה על החיים בצל ההסלמה בגבול: "המקלט הגדול שבנו לנו ביישוב משמש לי כבית שני כרגע"
שוש בלאו, תושבת בית הלל שעזבה את המושב ב־8 לאוקטובר יחד עם בנותיה ונכדותיה ושבה אליו רק לאחר שלושה חודשים, שוחחה עם ענת דוידוב ואודי סגל ב־103fm וסיפרה על התחושות בקרב תושבי הצפון שנותרו בביתם, בצל ההסלמה בגבול לבנון מול ארגון הטרור חיזבאללה.
"הירי של התותחים פה נורא, כיפת ברזל ירתה בלי סוף, אבל התרגלתי. מתרגלים, לאט לאט את מתרגלת. עם הזמן פיתחתי עור של פיל", אמרה ופירטה: "חזרתי בחזרה הביתה אחרי שלושה חודשים. התחלתי להיות רגועה יותר, הפחד מההתחלה התחיל להתמוגג, וגם הדיכאון שהייתי בו התמוגג. הרגשתי בטוחה לחזור הביתה עם כל הפחד שהיה פה. אנחנו מתנהלים כרגיל. אם אני צריכה אני מגיעה לקופת חולים בקריית שמונה".
עם תחילת המלחמה, עזבה בלאו את בית הלל, ומצאה לה מקום במתחם צימרים בנתניה: "הגיעו לשם גם מעוטף עזה כל המפונים. המקום היה כמו גן עדן. לינור אברג'יל לקחת חסות על המקום, ובהתאם לתרומות ככה שילמנו בכל יום. עשו לנו פעילויות, והביאו אלינו סלבס להצטלם איתם". עשרה ימים לאחר מכן היישוב פונה רשמית, וקהילת המושב התפצלה. בלאו סיפרה: "בעלי נשאר ביישוב, וגם הבנים נשארו. הם שורשיים. בעלי פנסיונר והבנים עובדים פה. בעלי והבן באו לבקר אותנו בנתניה והביאו לנו דברים שהיו חסרים לנו".
"פה הצבא שומר עלינו חזק, מה שלא היה בעוטף עזה"
בהמשך תיארה את שגרת החיים של נכדיה הצעירים: "החלטנו להישאר, ואנחנו לא עוזבים. אני נותנת את בטחוני בצה"ל ובחיל אוויר. פה הצבא שומר עלינו חזק, מה שלא היה בעוטף עזה". ביישוב נותרו כמאתיים תושבים בלבד, כולל פועלים זרים: "הילדים משחקים בחצר. המקלט הגדול שבנו לנו ביישוב משמש לי כבית שני כרגע. הנכדים והבנות ישנים שם בלילות. ביום הם מסתובבים, ובערב הם הולכים לישון שם. שומעים שם פחות את הדי הפיצוצים, והמקום מסודר עם מיטות, צעצועים ומקרר עם שתייה". עוד סיפרה כי נכדתה משרתת כתצפיתנית בגזרת החרמון: "היא היתה אמורה להיות בעוטף עזה. ההורים תומכים בה והיא מרוצה מהשירות ולא מתלוננת. אין לה נשק ושומרים עליה חזק. היא מרגישה ביטחון"
עריכה: אחיעד לוק
